תא"ק 55694-11-15 מרגלית ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית אתא

בעניין: מחיקת כותרת ולחילופין רשות להתגונן

1.ביום 25/11/15 הגישו התובעים כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 635,910 ₪ שהוא הסכום אותו חויבה הנתבעת לשלם לנתבעים בהחלטת ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה של מחוז חיפה מיום 27/10/15 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 23/11/05, המועד אותו קבעה הוועדה, ועד מועד הגשת התביעה. לכתב התביעה צורפה החלטת הוועדה במסגרתה התקבל באופן חלקי ערר של התובעים על חוות דעתה של שמאית מייעצת בנוגע לגובה הפיצוי לו זכאים התובעים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. הוועדה קבעה כי אין הצדקה להפחתה שביצעה השמאית המייעצת מגובה הפיצוי בגין שימושי ביניים אותם יכולים התובעים לבצע במקרקעין עד מימוש התוכנית והגדילה בהתאם את גובה הפיצוי.

2.ביום 7/2/16, לאחר מספר אורכות, הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי. נטען כי התביעה הראשונה של התובעים לפיצויים לפי סעיף 197 הוגשה ביום 22/5/07 ולאחר שנדחתה הוגש ערר ראשון ביום 17/2/08. נטען כי וועדת הערר מחקה את הערר הראשון בהחלטה מיום 5/7/09 לאחר שמצאה כי התביעה הוגשה בגין חלק ממגרש שאינו רשום או מוסדר ונתנה אפשרות להגיש תביעה מתוקנת. נטען כי תביעה מתוקנת הוגשה רק ביום 29/3/12 ולאחר שזו נדחתה, הוגש ערר נוסף במסגרתו מונתה השמאית המייעצת והערר התקבל בחלקו כאמור בהחלטה שצורפה לתביעה. נטען כי יש למחוק את כותרת התביעה כיוון שבכתב התביעה נמנעו התובעים מלציין מדוע התביעה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר. נטען כי לא מדובר בתביעה הנסמכת על הוראה מפורשת של חיקוק שכן על פי הפסיקה על החיקוק לקבוע לא רק את הזכות לתביעה אלא גם את הסכום המפורש. נטען כי יש לתת לנתבעת רשות להתגונן בשלוש טענות. הטענה הראשונה הינה כי יש לנכות מסכום הפיצויים את הסכום שנקבע בגין שימושי ביניים. נטען כי וועדת הערר קבעה כי יש להעריך את שווי היחידה נכון למועד התוכנית הנטענת כפוגעת אך לא קבעה כי לא ניתן לנכות משווי זה שימושי ביניים עתידיים. לחילופין נטען כי יש לראות בשימושי הביניים שימוש חורג מתוכנית המזכה את הנתבעת בהיטל השבחה בגובה ההנאה מן השימוש החורג כפי שנקבע על ידי השמאית בסך של 30,850 דולר נכון ליום 23/11/05. הטענה השנייה הינה כי העירייה זכאית לדמי שימוש בגין השימוש שעושים התובעים בשטח השייך לעירייה ורשום על שמה מאז 29/12/11 ועד היום בסכום שנקבע על ידי השמאית המייעצת ואושר על ידי וועדת הערר בסך נומינלי של 76 אלף ₪. הטענה השלישית הינה כי הנתבעת ולמעשה הציבור לא צריכים לשאת בתשלום ריבית בגין תקופה שבה התובעים גרמו לכך שתביעתם לא היתה כשרה להתברר כפי שעולה מהחלטות וועדת הערר. הבקשה נתמכת בהחלטות וועדת הערר והשמאית המייעצת וכן בתצהיר של גזברית הוועדה המקומית.

3.ביום 14/2/16 הוגשה תגובת התובעים המבקשים לדחות את הבקשות. נטען כי התביעה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר כיוון שמדובר בתביעה על סכום קצוב מכוח חיוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק שהינו סעיף 197(א) לחוק התכנון והבנייה. ב"כ התובעים מפנה להחלטה של בית משפט השלום בתל-אביב בה נקבע כי החלטה של וועדת ערר הקובעת פיצוי היא חיוב לתשלום שעילתו בהוראות חוק התכנון והבנייה ולכן בכוחה לבסס תביעה בסדר דין מקוצר. באשר לטענת הקיזוז נטען כי, טענה זו עמדה בליבו של הערר ונדחתה ולכן אין לאפשר העלאתה שלא במסלול של ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים כפי שנקבע בסעיף 198(ז) לחוק התכנון והבנייה. נטען כי בשל לקונה בחוק ההוצאה לפועל, לא ניתן להגיש לביצוע את החלטת וועדת הערר ולכן בית המשפט משמש למעשה כהוצאה לפועל. באשר לטענת הקיזוז, נטען כי יש לדחותה שכן מקומה בתביעה נפרדת ולא כמעין טענת פרעתי המועלית כלפי החלטת וועדת הערר שכמוה כפסק דין. באשר לטענה בעניין הריבית, נטען כי טענה זו היה על הנתבעת להעלות בפני וועדת הערר ולכן אין לאפשר העלאתה כעת שכן אין לאפשר ערעור על פסק דין חלוט שלא בפני ערכאת הערעור המוסמכת.

4. לאור האמור בהחלטתי מיום 20/3/16 ולאחר שב"כ התובעים ביקש לחקור את המצהירה מטעם הנתבעת, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה למחיקת כותרת. אני מסכים עם קביעת בית משפט השלום בתל-אביב בתיק אזרחי 77484/00 אליה הפנה ב"כ התובעים לפיה יש לאפשר הגשת תביעה בסדר דין מקוצר בגין תביעה שקיבלה גושפנקא של טריבונל שיפוטי בדמות וועדת הערר בהחלטה המבוססת על הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. אני מסכים עם טענת ב"כ התובעים לפיה הרציונל של חוק ההוצאה לפועל אמור היה לאפשר לתובעים להגיש לביצוע את החלטת וועדת הערר במישרין ללשכת ההוצאה לפועל. וועדת הערר היא טריבונל שיפוטי שעל החלטותיו ניתן להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. כל עוד לא ניתן להגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל את החלטות וועדת הערר, יש לאפשר לתובעים להגיש תביעה במסלול הקצר ביותר האפשרי שהוא המסלול של תביעה בסדר דין מקוצר.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את כל הטענות שהועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן שכן כל הטענות שהועלו הן טענות שמקומן היה במסגרת ההליך בפני וועדת הערר. הטענה בעניין שימושי הביניים הועלתה במפורש במסגרת ההליך בוועדת הערר ונדחתה ולכן אין כל הצדקה לאפשר לנתבעת לעקוף את המסלול הקבוע בדין להגשת ערעור על ההחלטה בעניין זה. הטענות בעניין הקיזוז והריבית הן טענות שניתן היה להעלותן בפני וועדת הערר ודי בכך כדי לא לאפשר העלתן במסגרת תביעה זו. אני מסכים עם אמירתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור אזרחי 2688/04 אליה הפנה ב"כ התובעים ומכוונת כלפי הנתבעת בתיק זה, לפיה מאוד מקוממת העובדה שאזרח אשר מקרקעיו הופקעו נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד הוועדה המקומית אשר אינה מקיימת חיוביה כלפיו. הדין אינו מאפשר להעלות טענת פרעתי כנגד פסק דין בלשכת ההוצאה לפועל. כיוון שעל צד המהות תביעה זו נועדה להוציא לפועל את החלטתה של וועדת הערר, אין מקום לאפשר העלאת טענות כנגד החיוב הפסוק בהחלטת וועדת הערר במסגרת בקשת רשות להתגונן. ככל שהנתבעת סבורה כי יש לה תביעות כאלו ואחרות כנגד התובעים, עליה להגישן במסגרת תביעה נפרדת לבית המשפט המוסמך.

7.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת ואת בקשת הרשות להתגונן ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. בהתאם ניתן בזאת פסק דין על בסיס האמור בכתב התביעה. ב"כ התובעים יגיש פסיקתא לחתימתי.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016, בהעדר הצדדים.