תא"ק 55437-06-15 בנק לאומי נ' אבו אחמד

1.נגד המבקשת/הנתבעת ניתן ביום 8.10.15 פסק-דין בהיעדר הגנה, לאחר שלא הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בתביעת המשיב נגדה ע"ס 132,480.93 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר. עילת התביעה הינה יתרת חובה בחשבון בנק שלפי הנטען מתנהל במשותף על-ידי המבקשת ובעלה.

2.ביום 18.12.15 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק-הדין, אך לבקשה לא צורף תצהיר ולפיכך קבעתי כי לא ניתן לדון בה. ביום 19.1.16 שבה והוגשה הבקשה, זו הפעם בצירוף תצהיר.

3.המבקשת טוענת כי הן כתב התביעה והן פסק הדין לא הומצאו לה. לטענתה, לראשונה נודע לה על קיום התביעה ועל פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה במכתבו של ב"כ המשיב אל בא-כוחה מיום 17.11.15. המבקשת טוענת כי עומדות לה טענות הגנה טובות נגד התביעה, שכן חשבון הבנק נשוא התביעה נפתח על שם בעלה בלבד, המשיב לא הבהיר ולא הציג מסמכים המעידים מתי הצטרפה היא לחשבון ובאילו תנאים, כאשר לטענתה המשיב לא יידע אותה אודות מצב החשבון עובר להצטרפותה ובכך לא קיים את חובת היידוע וחובת תום הלב המוגברת המחייבת אותו. כן טוענת המבקשת כי מסמכים לשעבוד רכב שבבעלותה לטובת המשיב נחתמו על-ידי בעלה בלבד, ולכן השעבוד איננו תקף ואיננו מחייב אותה. בנוסף מפנה המבקשת לפס"ד שניתן בתביעה קודמת שהוגשה על-ידי המשיב נגדה וכנגד בעלה (ת.א 29870-07-14), בו נמחקה על הסף התביעה נגדה (בלבד), לאחר שנקבע כי בכתב התביעה לא פורטה התשתית העובדתית הרלוונטית להצטרפותה של המבקשת לחשבון הבנק וכי טענות שהעלה המשיב בהקשר זה במסגרת תגובה שהגיש חורגות מהמפורט בכתב התביעה מבלי שהתבקש תיקונו.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לתגובתו צורפו אישורי מסירה הן של כתב התביעה והן של פסק הדין, מהם עולה כי המסמכים הנ"ל נמסרו לקרובי משפחה של המבקשת המתגוררים בכתובתה. נוכח מועד ההמצאה של פסק הדין, הרי שהבקשה לביטולו הוגשה באיחור ביחס למועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה מסוג זה. כן טען המשיב כי פסה"ד ניתן כדין לנוכח המצאת כתב התביעה כמתועד באישורי המסירה שצורפו. לגופם של דברים נטען כי המבקשת לא הראתה כל טענת הגנה אפשרית העומדת לה כנגד התביעה.

5.לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

6.כפי שצויין לעיל, לתגובת המשיב צורף אישור מסירה של פסק הדין מיום 3.11.15. לפיכך, במועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסה"ד (דהיינו - הבקשה שצורף לה תצהיר כמתחייב), ה- 19.1.16, חלף המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה מסוג זה. טענת המבקשת כי בעלה איננו יודע לקרוא עברית ומכאן שלא היה בידו להבין מהות המסמך איננה יכולה לעמוד, ולו מן הטעם שהיא נזכרה לראשונה בתגובת המבקשת לתגובת המשיב ואין היא נתמכת בתצהיר אף שמדובר בטענה עובדתית. עם זאת, עיון במסמכים שצורפו לתגובת המשיב מעלה אי-בהירות מסויימת ביחס למסירת פסה"ד, שכן בעוד שבאישור המסירה עצמו נרשם כי פסה"ד הומצא לגיס של המבקשת, בתצהיר המוסר שצורף נאמר כי הוא נמסר לבעלה של המבקשת. מכל מקום, אף בהנחה כי פסק הדין הומצא כדין כך שהבקשה הוגשה באיחור, סבורני כי יש להאריך את המועד להגשתה. המבקשת לא צירפה אמנם בקשה נפרדת להארכת מועד כפי שהיה מקום לעשות, אולם במסגרת בקשתה התייחסה אף לעניין זה וביקשה לחילופין הארכת המועד (סעיף 26 לבקשה). בנסיבות העניין, לנוכח האיחור שאיננו גדול, מחד גיסא, ואל מול המשמעות הקשה הנובעת מחסימת אפשרות להגשת הבקשה לבטול פסה"ד מבחינת המבקשת, סבורני כי יש מקום להארכה כאמור.

7.לגוף העניין: מאישורי המסירה שצורפו לתגובת המשיב עולה כי בוצעה מסירה כדין לקרובת משפחה של המבקשת המתגוררת עמה ונחזית להיות בגירה. אין בתצהיר המבקשת כל טענה של ממש הסותרת את העולה מהאישור הנ"ל, והמבקשת למעשה כלל איננה מתמודדת איתו. משכך, הרי שבוצעה המצאה כדין של כתב התביעה ואין עילה לביטול פסה"ד מחמת הצדק. יש לבחון אפוא האם יש מקום לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. השיקולים המרכזיים לעניין זה הינם סיבת ונסיבות מחדל אי-ההתגוננות במועד וטענות הגנה אפשריות העומדות למבקש בהליך. לעניין הראשון התייחסתי לעיל, וסבורני כי בנסיבות העניין והאיחור בו מדובר, אין לראות בהתנהלות המבקשת משום זלזול בהליך המשפטי המצדיק את דחיית הבקשה. אשר לטענות הגנה העשויות לעמוד למבקשת; חלק מטענות המבקשת אינן מעלות טענת הגנה רלוונטית להליך דנן, כגון הטענות בעניין שיעבוד הרכב, נושא שאיננו חלק מעילת התביעה הנוכחית, ושככל הנראה היה נושא להליכים קודמים בין הצדדים בהוצל"פ. גם הטענה הנוגעת למחיקת התביעה הקודמת נגד המבקשת איננה נוגעת לענייננו, שכן הדבר נעשה בשל האופן בו נוסח כתב התביעה דשם, דבר שבא על תיקונו לכאורה בתביעה הנוכחית. נראה כי עיקר טענת ההגנה המועלית נוגעת לנסיבות הצטרפות המבקשת לחשבון בעלה, כאשר בשלב הנוכחי לא ברור מהחומר שצורף על-ידי שני הצדדים ומתי ובאיזה נסיבות הדבר נעשה, וטענת המבקשת להפרת חובת הגילוי של הבנק כלפיה בכל הנוגע לחשבון ומצבו. טענות אלה אכן מעוררות על פניהן קושי, כטענת המשיב, וזאת בשים לב לאמור בתצהיר המבקשת עצמה בדבר הצטרפותה בפועל לחשבון (סעיפים 18 ו- 20 לתצהיר), למסמכים שצירף הבנק המעידים לכאורה על פעילות של המבקשת בחשבון ובקשר אליו וכן העובדה כי בעל החשבון המקורי הוא בעלה. נראה אפוא כי ענייננו הוא גבולי, אולם מתוך ראיה מקלה ולנוכח הגישה בפסיקה בדבר העדפת בירור לגופו של עניין ומתן הזדמנות לבעל דין ליומו בבית המשפט, סבורני כי יש מקום בשלב הדיוני הנוכחי לביטול פסק הדין, ומתן הזדמנות למבקשת להעלות טענותיה במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן.

8.אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. בקשה למתן רשות להתגונן תוגש בתוך 20 ימים.

9.נוכח המפורט לעיל לעניין המחדל בהגשת בקשה למתן רשות להתגונן במועד, והטרחה שנבעה מכך למשיב, אני מחייבת את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.