תא"ק 5527-04-14 אחמד ואח' נ' זועבי ואח'

לפני בקשה למחיקת כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר", מתן רשות להתגונן ולדחיית התביעה על הסף.

1.התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה כספית על סך 14,000,000 ₪, בטענה, כי הנתבעים רימו את התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת")וקיבלו ממנה בדרכי מרמה ותחבולה סכום של 13,800,000 ₪ השייך לה לבן זוגה, התובע מס' 2 (להלן: "התובע"). נטען, כי במועדים הרלבנטיים לתביעה עסקה הנתבעת מס' 1 בקריאת קלפים, וכי ביום 23.12.2013 הגיעה לביתה של התובעת והשקתה אותה במשקה מסוים שבעקבותיו "קיבלה התובעת בלאק אאוט ולא זכרה מה היה". יום למחרת הגיעה הנתבעת לביתה של התובעת, וקיבלה ממנה סכום של 13,800,000 ₪ על מנת "לטהרו". במקביל נמסר לידי התובעת שיק של הנתבע מס' 2 (להלן: הנתבע") על הסכום האמור.

2.בעקבות האמור סיפרה התובעת לבעלה (התובע) על אשר אירע, והוא סיכם עם הנתבעת שהיא תעבור בדיקת פוליגרף. הנתבעת חתמה ביום 22.12.2013 על תצהיר בפני עו"ד ויסאם לידאוי שלפיו היא מסכימה מרצונה הטוב והחופשי לעבור בדיקת פוליגרף, וכי אם יתברר בבדיקה כי אכן הייתה מעורבת באירוע הגניבה, היא תפצה את התובע בסכום הגניבה, השווה לסכום של 14,000,000 ₪. עוד הצהירה הנתבעת באותו תצהיר, כי "תוצאת הבדיקה תהיה מכרעת וסופית ואין לטעון לעניין קבילותה בכל הליך שיתקיים לרבות בהליך אזרחי". באותו יום שבו נחתם התצהיר עברה הנתבעת בדיקת פוליגרף שהראתה כי היא, לכאורה, משקרת וכי היא הייתה מעורבת במעשה ההונאה והגניבה הנטענים.

3.הנתבעים טענו בבקשה, כי דין הכותרת "בסדר דין מקוצר" להימחק מאחר שהתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, המכשירים תביעה לידון בהליך זה, אינם מתקיימים. לטענתם, התביעה אינה תביעה לסכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות, שכן פעם נטען כי מדובר בסכום של 13,800,000 ₪ ופעם אחרת בסכום של 14,000,000 ₪. כמו כן נטען, כי לא מתקיימת חלופה אחרת מבין החלופות המכשירות תביעה לדיון בהליך זה.

לחלופין טענו הנתבעים כי יש ליתן להם רשות להתגונן. הם העלו בבקשה ובתצהירים התומכים בה מסכת עובדתית קשה של איומים, התעללות, כליאת שווא שבעקבותיהם חתמה הנתבעת על התצהיר ועברה את בדיקת הפוליגרף. לטענתם, בעקבות מעשים אלה שהיה מעורב בהם אף ב"כ התובעים, הוגשה תלונה במשטרה והאירוע עדיין בחקירה פלילית. לעניין ההמחאה הנטענת, נטען כי היא נגנבה מהנתבע, ולפיכך לא ניתן לבסס עליה תביעה שיטרית כלשהי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתב התביעה, על נספחיהם, נחה דעתי כי דין הבקשות למחיקת כותרת ולדחיית התביעה על הסף להידחות, ואילו דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל.

5.לעניין הבקשה למחיקת כותרת, מעיון בכתב התביעה עולה, כי טענת התובעים היא שהנתבעים רימו את התובעת והוציאו ממנה סכום של 13,800,000 ₪ בדרכי תחבולה ומרמה. במקביל נמסרה לתובעים המחאה על הסכום שקיבלו הנתבעים מהתובעת. לאחר שמעשה המרמה התגלה, כך נטען, חתמה הנתבעת על תצהיר המגלם התחייבות לשלם סכום של 14,000,000 (סכום השווה לסכום הגניבה) אם יתברר בבדיקת פוליגרף עליה הוסכם כי היא מעורבת במעשה המרמה. אין ספק כי ההמחאה של הנתבע והתצהיר של הנתבעת ביחד עם חוות דעת מכון הפוליגרף, שלפיה הנתבעת אכן הייתה מעורבת במעשה המרמה, מהווים ראיה בכתב לסכום קצוב. מסמכים אלה אף מגלמים בתוכם התחייבות לשלם את הסכום. ההבדל בין הסכום של 13,800,000 ₪ ל- 14,000,000 ₪ נובע, ככל הנראה, משערוך הסכום, שכן מכתב התביעה עולה בבירור כי טענת התובעים היא שהנתבעים קיבלו מהם במרמה סכום של 13,800,000 ₪.

6.לעניין בקשת רשות להתגונן, התובעים לא ביקשו לחקור את הנתבעים על האמור בתצהירים שלהם. יתרה מכך, הבקשה כללה במקור בקשה לביטול עיקולים זמניים שניתנו במעמד צד אחד ובמסגרת הדיון בבקשה לביטול העיקולים נחקרו המצהירים על תצהיריהם, לרבות באשר לנסיבות החתימה על המסמכים. בנסיבות אלה, אינני רואה צורך לקיים דיון בעל פה בבקשה למתן רשות להתגונן ולחקירת המצהירים פעם נוספת.

7.בתצהירים ובבקשה למתן רשות להתגונן פרשו הנתבעים מסכת עובדתית קשה של התעללות, איומים, כליאת, שווא שביצעו התובעים, על פי הנטען, כלפי הנתבעת ושבעקבותיהם היא נאלצה לחתום על התצהיר ולעבור את הבדיקה. מעשים אלה כללו על פי הנטען איומי אקדח, שפיכת מים קרים על הנתבעת, ושפיכת בנזין ואיום בשריפתה. כמו כן נטען, כי בשלב מאוחר יותר, ב"כ התובעים הציג את עצמו בפני הנתבעת כחוקר משטרתי וביד אחת עם התובעים אילץ אותה לחתום על התצהיר ואף לעבור את בדיקת הפוליגרף. הנתבעים אף כפרו מכל וכול במעשים המיוחסים להם בכתב התביעה ובמעשה המרמה המיוחס להם, וטענו כי מדובר בסיפורי בדים שאין להם כל קשר למציאות. הם אף הכחישו את ממצאי בדיקת הפוליגרף והעלו טענות שונות ביחס לקבילותה ומשקלה. הנתבע אף טען כי ההמחאה שמחזיקים בה התובעים נגנבה ממנו וכי מעולם לא נמסרה על ידו למאן דהוא. אין ספק שמדובר בטענות הגנה טובות מאוד שאם יתבררו כנכונות, הדבר יביא לדחיית התביעה. על כן, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן.