תא"ק 55003-12-14

בפני בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר, על סך כ-77,000 ₪, בה טוען המשיב כי הינו זכאי לקבל דמי תיווך בגין עסקת מכר מקרקעין.

לעמדת המבקשת, אין המשיב זכאי לקבל ממנה דבר, שכן לא תיווך בינה ובין בעלי הבית שנמכר, ומשום שזה נמכר בכינוס נכסים ומבלי שהיה המשיב רשאי לתווך במכירתו. המבקשת טוענת כי המשיב לא היה גורם יעיל בעסקת המכר וכי בסופו של דבר נרכש הבית על ידי בנה בעזרת מתווך אחר.

הצדדים התייצבו לדיון ביום 29.4.15 בו נחקרה המבקשת על תצהירה וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. יצוין כי המבקשת תמכה בקשתה גם בתצהירה של הגב' חביבה עשור, שהיתה הבעלים של הבית נשוא המחלוקת, אולם זו לא התייצבה לדיון הראשון שנקבע ליום 14.4.15 ואף לא למועד הנדחה (29.4.15) ומשכך – ויתרה ב"כ המבקשת על מצהירה זו לצורך הדיון בבקשת מתן הרשות להתגונן.

ב"כ המבקשת ציינה בסיכומיה כי די לו לבית המשפט כי ישתכנע בקיומה של הגנה אפשרית על מנת שיתן למבקשת רשות להתגונן, ובנסיבות שפורטו בתצהיר המבקשת – שלא נסתר בחקירה, לעמדתה – לא רק שהוצגה הגנה אפשרית כזו אלא למעלה מכך.

ב"כ המשיב, מנגד, טענה כי המבקשת הפרה את התחייבויותיה כלפי המשיב ומשכך יש לחייבה בכתב התביעה, אולם גם מסיכומי ב"כ המשיב עלה כי קיימת מחלוקת עובדתית המחייבת בירור, כמו גם הצגת ראיות נוספות וחקירתם של עדים נוספים (למשל - הגב' עשור, בנה של המבקשת, רחל ממשרד המשיב).

דיון

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).