תא"ק 54580-08-10 עיריית רחובות נ' ל' ואח'

בפני בקשת המבקשים להתיר להם להתגונן בפני תביעה בסדר מקוצר שהגישה המשיבה, ועל פיה יש להורות למבקשים לסלק ידם מהבית, כהגדרתו בכתב התביעה, שהושכר להורי המבקש בראשית שנות ה-80' ולא פונה, על אף שתמה תקופת השכירות.

מן המסמכים המצויים בתיק בית המשפט ומהדיון שהתקיים בפני ביום 8.1.15, בו נחקר המבקש על תצהירו, עולה התמונה הבאה:

המשיבה העמידה לרשות משפחתו של המבקש את הבית, בשל מצוקת הדיור ממנה סבלו בשעתו. המבקש היה קטין אותה עת. התנהלות דומה של המשיבה היתה מול שכנים נוספים של המבקש, ועם רובם ככולם הגיעה המשיבה להסדרים ביחס לזכויותיהם בנכסים בהם הם מחזיקים.

גם ביחס למבקשים נעשה נסיון להגיע לפתרון מוסכם, ואף גובש הסכם פשרה אשר היה מותנה באישור משרד הפנים – אשר פסל את המתווה שנקבע בשל החובה לקיים מכרז ביחס לבית. ב"כ המבקשים ציין כי יבחן את האפשרות לתקוף את החלטתו של משרד הפנים.

לטענת המשיבה, משנדחה הפתרון המוצע על ידי משרד הפנים, אין מנוס אלא לדון בתביעה ובבקשה למתן רשות להתגונן, בקשה אשר יש לדחות, לעמדת המשיבה.

המשיבה טוענת כי הזכויות בנכס הוענקו לאמו של המבקש, אשר לא היתה רשאית להעבירן או להעניקן למבקש. עוד נטען כי המבקשים לא משלמים עבור השימוש בבית מזה שנים רבות, ומשכך מדובר ברשות חינם שניתן לבטלה בכל עת. המשיבה, כך נטען, פועלת בתום לב ואינה יכולה, גם לו רצתה בכך, להעביר למבקש את הבית ללא מכרז.

המבקשים טוענים, מנגד, כי הם מחזיקים בנכס מזה עשרות שנים ולא יעלה על הדעת כי יפונו ממנו מבלי שתינתן להם ההזדמנות לפרוש הגנתם. המשיבה, כך נטען, לא פעלה כנגד המבקשים במשך כל אותן שנים (בעוד שפעלה כנגד השכנים, והגיעה עמם, כאמור, להסדרים) ואף הסכימה למכור להם את הבית (הסכמה שלא הבשילה להסכם, כאמור).

עוד נטען כי המבקשת 2 כלל לא הגישה תצהיר, אולם מכיוון שמדובר בבני זוג, המבקשים להתגונן יחדיו בפני תביעה לסילוק יד, מצאתי כי ניתן להסתפק בשלב זה בתצהירו של אחד מבני הזוג (ור' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013 – עמ' 813, וההפניות שם).

דיון

כפי שצוטט, ובצדק, על ידי ב"כ הנתבעים בסיכומים שהגיש מטעמם, הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .