בנק פועלים טירת הכרמל סניף ששת הימים נ' בן דוד

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 27/9/15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 70,770 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע המורכבת בעיקרה מיתרת חוב הלוואה מיום 2/3/15 על סך 71,000 ₪. לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של בקשה לפתיחת חשבון מיום 18/5/06, בקשה להלוואה מיום 2/3/15, פירוט אשראי המלמד על שני חודשי פיגור בהלוואה ופירוט תנועות אחרונות בחשבון העו"ש.

2.ביום 14/10/15 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. נטען כי התובע לא חושף את המסכת שהביאה לחוב לכאורה, בעקבות טעות גסה של התובע במסגרתה העביר התובע לחשבון הנתבע כסף במקום לכסות הלוואה קיימת ובכך הכפיל את החוב .הנתבע טוען כי חובו לתובע עמד בחודש מאי 2014 על סך כ – 40 אלף ₪ בלבד. הנתבע טוען כי בעצת התובע חתם על הלוואה בגובה של 30 אלף ₪ אך בשל טעות של הבנק נכנסו כספי ההלוואה לחשבון העו"ש ונבלעו על ידי חובות של הנתבע לספקים של פיצריה שהיתה בבעלותו וקרסה. עוד טוען הנתבע כי בחוב הנתבע מעורבבות ריביות נשך שהנתבע לא הסכים להן. באשר להסכם ההלוואה שצורף לתביעה, נטען כי הנתבע אולץ לחתום על המסמך על מנת להחזיר לכאורה גם את הכספים שהבנק בטעות לא כיסה באמצעותם את ההלוואה שלקח הנתבע בעבר. הנתבע טוען כי אולץ על ידי פקיד הבנק לחתום על המסמך שצורף לתביעה לאחר שלא הבין את משמעותו. נטען כי התובע בחר לצרף דפי חשבון חלקיים כדי לא להראות כיצד חוב של 40 אלף ₪ צמח ל – 71 אלף ₪. הנתבע טוען כי היתה לו פיצריה בטירת הכרמל בשם 40/40 שקרס והביא לקריסתו הכלכלית, כאשר הוא עדיין חייב כספים לספקים ולמלווים נוספים. הנתבע טוען כי הוא מבקש לשלם את חובו האמיתי לבנק.

3.ביום 22/10/15 הגיש התובע תגובה במסגרתה ביקש לדחות את בקשת הרשות להתגונן. נטען כי הנתבע מעלה טענות לא הגיוניות שהן הפוכות ממה שקרה בפועל. נטען כי לא ברור כיצד הלוואה בסך של 30 אלף ₪ אמורה לסלק חוב של 40 אלף ₪. נטען כי לא ברור מה נעשה עם אותם 40 אלף ₪ שזוכו בחשבון העו"ש. נטען כי גם אם טענות הנתבע נכונות והן מוכחשות, לא ברור איזה נזק נגרם לנתבע. ב"כ התובע מצרף לתגובה דפי חשבון מיום 1/1/14 עד למועד הגשת התביעה. ב"כ התובע מפנה לדפי החשבון מחודש מאי 2014 מהם ניתן לראות כי החוב באותו חודש היה כ – 64,100 ₪ מתוכם 19,050 ₪ בעו"ש ו – 45,062 ₪ בגין הלוואה. עוד עולה כי בסוף אותו חודש לא הועמדה לנתבע כל הלוואה בחשבון. נטען כי הנתבע נטל הלוואה בחשבון ביום 19/6/14 בסך של 63,000 ₪ כאשר חלק מהתמורה סילק חלק מהלוואה קודמת, חלק אחר סילק את החוב בחשבון העו"ש ולאחר מכן הנתבע משך כספים מהחשבון בכספומט. נטען כי עיון בפירוט התנועות לחודש יולי 2014 מלמד כי הנתבע משך סכומים רבים מהחשבון באמצעות הכספומט וביום 30/7/14 נפרעה הלוואה קודמת מאותם כספים, כך שהטענה לפיה הלוואה חדשה לא שימשה לסילוק ההלוואה ישנה התגלתה כעורבא פרח. נטען כי למרות שהנתבע משך כספים רבים מהחשבון באמצעות הכספומט וחדל לפרוע את התחייבויותיו בבנק, הסכים הבנק לתת לו הלוואת פריסה נוספת בחודש מרץ 2015 אך גם את ההלוואה הזאת הנתבע לא פרע.

4.ביום 9/11/15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. נטען כי הנתבע לא דייק בסכומים כיוון שהבנק לא נתן לו את דפי הבנק אבל הוא דייק במהות. נטען כי במקום להעביר את כספי ההלוואה לכיסוי ההלוואה הקודמת העביר התובע את ההלוואה החדשה מיום 18/6/14 לפרעון ההלוואה הקודמת רק ביום 30/7/14. נטען כי זו הטעות שהנתבע התייחס אליה בתצהירו. נטען כי משיכות המזומן שערך הנתבע בין קבלת ההלוואה לבין (כך במקור – נ.ז.) היו לצורך תשלום לספקים ונוצר חוב נוסף של כ – 15 אלף ₪ בעיקר בשל הטעות של פקידת הבנק. הנתבע מבקש לקיים דיון בבקשה על מנת לצלוח את המשוכה של מתן רשות להתגונן. הנתבע טוען כי המסמכים שצירף התובע מוכיחים את טענתו לפיה במקום לפרוע את ההלוואה במועד, העביר הבנק את כספי ההלוואה החדשה לחשבון העו"ש. הנתבע מבקש מבית המשפט להתערב בסכסוך שלו עם הבנק.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 23/10/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק. אין כל טעם לקיים דיון פרונטלי בבקשת רשות להתגונן לבקשת נתבע, שכן הערך המוסף העיקרי של הדיון הינו לאפשר לב"כ התובע לחקור את הנתבע על האמור בתצהירו. כאשר התובע לא מבקש לקיים דיון, אין כל טעם לבזבז זמן אולם יקר על טיעונים שבאי כוח הצדדדים יכולים להעלות בכתב.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.מלכתחילה מדובר בבקשת רשות להתגונן שהאמור בה מעורר תמיהות. כך לא ברור כיצד הלוואה בסך של 30 אלף ₪ אמורה לכסות חוב של 40 אלף ₪. כמו-כן לא ברור מהו הנזק שנגרם לנתבע כאשר, לטענתו, כספים שאמורים היו לכסות הלוואה קודמת, הוזרמו לחשבון העו"ש ונבלעו בחובות שלו לספקים. הנתבע לא טען ולא פירט כיצד הספקים שלו שמו את ידם על כספים שהועברו לחשבון העו"ש של העסק שלו. הנתבע לא אמר דבר לגבי שיעור הריבית בהסכמים בינו לבין הספקים לעומת שיעור הריבית בהסכם ההלוואה הקודם. הטענה שהועלתה בבקשה לריביות נשך היא דוגמא מובהקת לטענה סתמית וכללית אותה ניתן לדחות על אתר

8.לאחר עיון בדפי החשבון שצורפו לתגובה התברר כי הטענות שהעלה הנתבע חסרות כל ממשות שכן הן אינן מתיישבות בשום פנים ואופן עם פירוט התנועות בחשבון, הן מבחינת הסכומים והן מבחינת המועדים. עיון בתשובה לתגובה מלמד כי ב"כ הנתבע לא אמר נואש וטען כי הנתבע לא דייק בסכומים אך דייק במהות. טענה זו הועלתה לאחר שהתברר כי מה שנשאר מהטענה המקורית בדבר אי העברת כספי ההלוואה לכיסוי הלוואה קודמת הוא העברת כספי ההלוואה החשדה לכיסוי ההלוואה הקודמת באיחור של כ – 40 יום. כיוון שב"כ הנתבע לא טרח לצרף תצהיר לתשובה, אין מנוס מהמסקנה לפיה לא רק שמדובר בהגנת בדים אלא בטענה שאין לה כל בסיס עובדתי הנתמך בתצהיר כנדרש.