תא"ק 54053-03-14 צמח נ' וואי.פי.סי מחשוב ותקשורת בע"מ

ביום 27.3.14 הגישה המבקשת תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, בה נטען כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות של נכס באילת אשר הושכר לה ע"י התובעת, חוזה השכירות בוטל כדין ע"י התובעת, הנתבעת לא פינתה את הנכס כפי שנדרשה לעשות והיא מוסיפה להחזיק בו שלא כדין, ועל כן ובהתאם להוראות חוזה השכירות הנתבעת חייבת לשלם לתובעת סך של 50$ לכל יום שחלף מן המועד בו היה על הנתבעת לפנות את הנכס ועד למועד הגשת התביעה.

ביום 6.7.14, לאחר שהנתבעת לא התגוננה מפני התביעה, ניתן לבקשת התובעת פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת.

מאחר וביום 27.3.14, עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה לפיצול סעדים, והכרעה בבקשה זו אינה מצויה בסמכות כב' הרשם, הובאה הבקשה בפניי.

הכלל בנוגע לבקשה לפיצול סעדים הינו כי אין להכריע בה במעמד צד אחד בלבד אלא יש לקבל את תגובות בעלי הדין [ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589]. עם זאת, בנסיבות העניין, כאשר נראה לכאורה כי הנתבעת ממילא לא טרחה להתגונן מפני התביעה אשר הומצאה לה, איני רואה צורך לבקש תגובתה, כאשר זכויותיו של בעל דין במקרה בו ניתנה "החלטה על פי צד אחד" - אם יתברר כי זה מצב הדברים כאן - שמורות לו, וכאשר ממילא בדעתי לדחות את הבקשה.

אקדים ואעיר כי בפתח הבקשה נאמר כי "התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעת פינוי ותביעה בסד"מ לתשלום דמי שימוש ראויים במושכר...". מכיוון שבתביעה שבפניי לא נכללה תביעה לפינוי, אלא תביעה כספית בלבד, נתבקשה התובעת להבהיר עניין זה, והבהירה כי הוגשה תביעת פינוי בתיק 54119-03-14. מכיוון שמדובר בתובענה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין לה משמעות של ממש בנוגע לבקשה נשוא ענייננו.

משכבר הוגשה תביעה לפינוי, ולאור האופן בו מנוסחת הבקשה, נקודת המוצא להכרעה בבקשה הינה כי כוונת התובעת בבקשתה זו לפיצול סעדים הינה אך ורק לכך שיותר לה להגיש תביעה (או תביעות) נוספת (או נוספות) לסעדים כספיים, בגין תקופות המאוחרות לתקופה נשוא תביעה זו.

פיצול תביעות כספיות פוטנציאליות לאמיתו של דבר איננו משום פיצול סעדים, אלא משום פיצולו של סעד אחד. ההלכה הפסוקה הינה כי פיצול סעדים ניתן לבקש בנוגע לסעדים שונים הנובעים מאותה עילה, אך לא ניתן לפצל סעד אחד - סעד כספי - לסעדי משנה כספיים [ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252, 256 (1989); ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח(6) 447, 455 (2004)].

יפים לענייננו דברים שנאמרו ברע"א 211/91 גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ, פ"ד מה(3) 441 (1991), עמ' 443:

"....לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, אלא תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים: ע"א 532/86 [1], בעמ' 256 והאסמכתאות שצויינו שם; ואילו תקנה 44 מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו.

במקרה דנן נראה, לכאורה, שהמשיבה מבקשת לשייר לעצמה את הזכות לתבוע בתובענה נוספת פרטי נזק נוספים בשל אותן עילות, או להגדיל את הסכום הנתבע בגין פרטי הנזק שנכללו בכתב התביעה; מקרה כזה אינו בא בגדרה של תקנה 45; אך גם אם תמצי לומר שהמדובר בשיור הזכות לתבוע בעילות חדשות, אין מקום להגשת הבקשה לפיצול הסעדים שלענינו אין המשיבה נזקקת להיתר".