תא"ק 53849-09-12 תעשיות רדימיקס ישראל בעמ נ' בשיר

לפניי בקשת רשות להתגונן, המבוססת על תצהיר המבקש, שתמך בבקשה לביטול פסק דין. הבקשה לביטול פסק דין התקבלה בהחלטתי מיום 9/4/14.

למרות שנקבע בהחלטה כי המבקש יגיש: "בקשת רשות להתגונן מפורטת וערוכה כדבעי, ונתמכת בתוצאות הבדיקות המוזכרות בבקשת הביטול", לא עשה כן המבקש.

על כן נקבע בהחלטתי מיום 21/5/14 כי "הדיון יתקיים על סמך תצהיר זה". החלטה זו אושרה גם ברע"א 3841-06-14 בפסק דינו של כב' השופט ד"ר רניאל מיום 1/9/14.

בדיון, שהתקיים לפניי אתמול, נחקר המבקש קצרות, ובא כחו ביקש בסיכומים להגיש חלק מבדיקות הבטון. ב"כ המשיבה התנגד, והצדק עימו.

ההחלטות, שקבעו את מסגרת הדיון, ניתנו זה מכבר, המבקש לא ניצל את אף אחת מההזדמנויות שניתנו לו לתקן את הבקשה או אפילו להגיש בקשת רשות להתגונן, ואין לו להלין אלא על עצמו.

אני דוחה את בקשת המבקש להגיש את תוצאת הבדיקה הרלוונטית לכתב התביעה (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 16-17).

לאחר שפסק הדין בוטל, נותרו טענות ההגנה של המבקש בסעיף 8 לתצהירו מיום 31/12/12 כדלהלן: המשיבה לא סיפקה למבקש בכמה מקרים ולאחרונה בטון באיכות ב-300, שהוזמנה, דבר שגרם לפסילת הבטון ולצורך בביצוע כל העבודה מחדש. המבקש מצהיר כי "עם עובדות ואסמכתאות של מכון התקנים אי אפשר להתווכח ולכן אלה יהוו חלק מכתב ההגנה שיוגש מטעמי" (סעיף 8(ב) לתצהיר המבקש). עוד טוען המבקש כי עקב הספקת בטון שאינו תואם את התקן ע"י המשיבה נאלץ לשלם מכיסו בגין הנזק שנגרם לאתרים בהם עבד לרבות עיכובים במסירה ועלויות נוספות.

בבקשת רשות להתגוונן הנטל הרובץ על המבקש הינו מועט (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מופיע בנבו, 15.6.2009)), אך הדרישה הינה לפירוט הטענות והעובדות שבבסיסן, ברמה של סכומים ותאריכים והנחת תשתית עובדתית לטענות (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193). הנטל גבוה יותר בטענת קיזוז, אותה נדרש המבקש לפרט כאילו היתה תביעה עצמאית (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, 767ז). הפנייה בתצהיר למסמכים חיצוניים לבדה אינה מספקת (ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות, פ"ד מו(5) 344), ומקל וחומר כאשר המסמכים לא צורפו.

למרות הזמן שחלף מאז הגשת התצהיר, וכל ההחלטות, שנתנו למבקש הזדמנות לעשות כן, ולמרות טענתו בתצהיר כי יצרף את המסמכים להגנתו, לא עשה כן עד היום, ולא הצליח לפרט את טענתו. לא נטען מה הוא סכום הקיזוז, איזה חלק מהבטון שסופק לא תאם את התקן, ומתי היו הדברים, לא נטען מה שיעור העיכוב שנגרם במסירה או מה עלות העבודות שביצע המבקש פעם נוספת בעטיה של אספקת הבטון הלקויה כנטען. טענת המבקש נותרה כללית וסתמית, וזאת ללא התייחסות לנטל ההוכחה, שאינו נלקח בחשבון בשלב זה (ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז, ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 250).