תא"ק 53462-12-13 חב' מזרחי יעקב וניהול בע"מ ואח' נ' נאות מזרחי בע"מ ואח'

בפניי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית שהוגשה ע"י המשיבים לתשלום פיצויים מוסכמים וריבית פיגורים.

העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים

1.בין הצדדים נערך הסכם מכר בנוגע למגרש המצוי ברח' הקוקיה 33 ראשון לציון הידוע גם כחלקה 289 בגוש 6287 (להלן: "המגרש" או "המקרקעין").

המבקשות הן חברות פרטיות, יזמיות וקבלניות בתחום הנדל"ן, והיו הבעלים של 1/2 מהמגרש, ביחד, טרם הסכם המכר שנחתם בין הצדדים. בשל מספר רב של בעלים, משהבחינה המבקשת 1 כי מתעוררים קשיים בכל הנוגע להתנהלות המשפטית והתכנונית באשר למקרקעין, הוגשה תביעה לפירוק שיתוף (במסגרת תיק 2465-07-10, להלן: "תביעת פירוק השיתוף").

המשיבים לא היו בעלים של המגרש טרם הגשת תביעת פירוק השיתוף, ורכשו את זכויות חברת סלע שיכון בע"מ – 1/4 זכויות במגרש, לאחר הגשת תביעת פירוק השיתוף.

המבקשות העלו טענות רבות בקשר לרכישת המשיבים את זכויות חברת סלע שיכון בע"מ, אולם נוכח תוצאות הבקשה, לא מצאתי לדון בהן בשלב הנוכחי.

2.במסגרת תיק פירוק השיתוף מונה כונס נכסים לצורך פירוק באמצעות מכר, למרבה במחיר.

ביום 24.6.2012 נחתם הסכם מכר בין המבקשות לבין כונס הנכסים, לפיו רכשו המבקשות את חלקם של המשיבים והבעלים הנוספים, מחצית המגרש, בסך כולל של 6,475,000 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 4.2.1. להסכם המכר שצורף לכתב התביעה).

ביום 19.7.12 אושר הסכם המכר ע"י בית המשפט.

בהסכם המכר פורטו תנאי התשלום, הוסכם כי מועדי התשלום הם תנאים יסודיים ועיקריים וכי איחור של למעלה מ-7 ימים בתשלום ייחשב להפרה יסודית של ההסכם. בנוסף נקבעה בהסכם ריבית פיגורים בגין תשלום באיחור ופיצויים מוסכמים ע"ס 10% מסכום התמורה ללא צורך בהוכחת נזק.

3.אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקשות איחרו את מועדי התשלום שנקבעו בהסכם המכר. עקב האיחור בתשלום כונס הנכסים פנה בבקשה למתן הוראות לבית המשפט ואף ציין את ההפרות והפיגורים במועדי התשלום. בית המשפט קבע בנדון כי על המבקשות להשלים את יתרת התשלום בתוך 30 ימים. בעוד טענת המשיבים היא כי הנחיית בית המשפט לא מכשירה את האיחור בתשלום אלא אך את ביצוע ההסכם, טוענות המבקשות כי ניתנה בהנחיה זו אפשרות לתקן את הפגם שבאיחור. מבקשת 1 מציינת כי הארכה ניתנה בשל התנהלותה של הרשות המקומית והוועדה לתכנון ולבניה ראשל"צ, שמנעה הימנה ליטול הלוואה מגובה במשכנתא לצורך השלמת הרכישה ועל כן נאלצה לעשות שימוש בהונה הפרטי. מטעם זה, לשיטתה, הארכת המועד ע"י בית המשפט להפקדת התשלומים מרפאת את הפגם שבאיחור. לפיכך, לשיטתה חל על המשיבים השתק ומניעות לגביית הפיצויים דנן.

4.ביום 25.6.2013 הגיש כונס הנכסים דו"ח מסכם ובקשה לשחרור מתפקיד בה מפורטים התשלומים ששולמו לרבות הפיגורים. לפי הוראת בית המשפט הגיבו המשיבים ודרשו לעמוד על זכותם לקבל ריבית פיגורים בהתאם להסכם המכר, בעוד המבקשות לא הגיבו כלל לבקשה. התנגדותם של המשיבים במסגרת הבקשה נדחתה והפסיקתה נחתמה. לשיטת המבקשות ככל שהיה בדעתם של המשיבים לטעון כנגד ההפרה היה עליהם לעשות זאת במסגרת ערעור על החלטות בית המשפט ולא במסגרת תביעה זו, שהרי הדבר מנוגד לעקרון סופיות הדיון. בנוסף, גורסות המבקשות כי זכות התביעה מוקנית לכונס הנכסים שמונה ולא למשיבים, בהיותו אמון על יישום המכר, נסיבותיו, והתאמותיו למצב בפועל. משמצא כונס הנכסים שלא להגיש תביעה, לשיטתן אין למשיבים זכות להיכנס בנעליו ובהתאם אין כל יריבות או עילת תביעה כנגד המבקשות.

 מנגד, טוענים המשיבים כי במסגרת החלטת בית המשפט לשחרור כונס הנכסים נקבע כי אין באותה החלטה בכדי לדון או להכריע בטענות הצדדים להסכם המכר.

5.המבקשות העלו טענות הנוגעות להפרה היסודית של המשיבים את הסכם המכר, דוגמת אי המצאת אישור העדר חובות, גילוי מאוחר יותר של חובות המשיבים בקשר לקרקע, אי הצגת אישור העדר חבות מס שבח/ הפחתת מקדמה, ואי יכולת לרשום הערת אזהרה כפי המתחייב.