תא"ק 53376-10-15 חמאם נ' שיינברגר ואח'

1.ביום 11.11.15 הגיש התובע , בשם בנו המתגורר בארה"ב, תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 101,570 ₪ כנגד עשרים מדיירי הבניין ברחוב ברזילי 21, פינת הקישון 14, חיפה הידוע כגוש 10864 חלקה 11 (להלן: "הבניין"). התובע היה דייר בבניין בתקופה הרלוונטית ותבע בשם בנו , שגם הוא אחד מהדיירים ומתגורר כעת בחו"ל.

ביום 15.5.12 בוצעה בדיקת מהנדס עיריית חיפה ממחלקת מבנים מסוכנים (להלן: "המהנדס") לגבי בטיחות הקיר הגובל של החלקה או הקרקע של הבנין . בדו"ח שניתן ע"י המהנדס ונשלח במכתב לדיירי הבניין בתאריך 17.6.12, נכתב מפורשות כי "נפל קיר תומך בגבול עם מדרגות קישון". לדו"ח המהנדס צורפה גם הודעה מטעם עיריית חיפה (להלן: "העירייה") בחתימת ראש העיר ובה דרישה להסרת המחדל תוך 15 ימים מתאריך קבלת ההודעה הראשונה. באותה ההודעה אף נכתב כי במידה והדיירים לא יבצעו את הדרוש, העירייה תאלץ לנקוט כנגדם בהליכים משפטיים, לרבות הליכים פליליים וקנסות בגובה של עד 33,000 ₪ וקנס נוסף בגובה 150 ₪ לכל יום בו תימשך העבירה. התובע טוען כי לאחר קבלת מכתב ההודעה הראשון איש מהדיירים לא נקט בצעדים להסרת המחדל.

ביום 13.9.12 נשלחה הודעה שנייה על מבנה מסוכן מטעם העירייה וצוינו שמות כל דיירי הבניין, כולל שמו של התובע. במכתב זה נכתב שוב כי אם לא יסירו את הסכנה אזי יחויבו בחצי מהסכום של 185,000 ₪, עלות עבודת התיקון. למרות זאת, לטענת התובע , גם לאחר ההודעה השנייה, לא פעל איש מהדיירים להסרת הסכנה. על כן, בתאריך 22.4.13 נשלח מכתב הודעה שלישי מטעם העירייה. העתקי שלושת המכתבים צורפו לכתב התביעה.

התובע, כאדם שומר חוק כהגדרתו ולאחר קבלת ההודעה השלישית, שוחח ישירות עם כמה מהשכנים ואף הציע שהוא עצמו יבצע את העבודה להסרת הסכנה, בהיותו קבלן שיפוצים. כל זאת בשל רצונו שלא להיחשף לתביעה פלילית ע"י העירייה. לטענת התובע, הצעתו זו התקבלה בחיוב ע"י השכנים עימם שוחח.

נטען כי לאחר דברים אלו, ניגש התובע למחלקת מבנים מסוכנים בעירייה, שם נפגש עם מר אברהם זילברמן, מנהל היחידה והציע לו כי הוא ייבצע את העבודה בהתאם לצורכי העירייה. האחרון בירך על היוזמה וביקש מהתובע לתת לו הצעת מחיר לביצוע העבודה. בעקבות כך, הכין התובע ומסר לעירייה הצעת מחיר שהעתקה צורף לכתב התביעה. לאחר שהתובע מילא את דרישות העירייה ביחס לביצוע העבודה, התקבל היתר לביצוע העבודה בין התאריכים 19.6.13- 31.7.13. בעקבות ההיתר, החל התובע בביצוע העבודה וסיים אותה לדבריו טרם הזמן שהוקצב לו.

עוד נטען כי מיד עם סיום העבודה, שלח התובע מכתב לכל הדיירים המיידע אותם על סיום העבודה וכן דרישה לתשלום חלקם תוך 10 ימים מקבלת המכתב. אולם, איש מהדיירים לא דאג לשלם את חלקו בגין הסרת הסכנה. התובע מדגיש ומציין כי ביום 17.7.13 התקבל אישור מהמהנדס על הסרת הסכנה שאושר ע"י העירייה. בתאריך 4.8.13 הגיש התובע חשבונית לעירייה עבור חלקה היחסי בתשלום העבודה, כאשר ביום 14.7.14 שולם חלקה של העירייה. בהמשך לכך, בתאריך 31.8.14 ניתן אישור אודות הסרת הסכנה וסגירת הטיפול בהודעה לגבי הקיר המסוכן.

התובע חוזר ומדגיש כי לכל אורך התקופה הנזכרת הוא פנה בפניות אישיות רבות לדיירי הבניין ואף קיים שיחות עם ועד הבית , אולם רק חמישה דיירים שילמו את חובם. בשל כך שלח התובע מכתב התראה אחרון לדיירים בתאריך 20.7.15. בעקבותיו שני דיירים נוספים שילמו את חובם. שאר הדיירים המשיכו בהתעלמות מוחלטת מחובם. על כן, התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מהנתבעים את סכום החוב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, כאשר חלקו של כל דייר הוא 4,204 ₪ לא כולל מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העבודה.

2.ביום 29.11.15 הגישו 6 נתבעים מתוך 20 הדיירים הנתבעים וכן המבקש 6 שהיא אחד מבעלי הדירות בבנין אל לא מצאתי את שמו ברשימת הנתבעים (להלן: "המבקשים") בקשה למתן רשות להתגונן. במסגרת בקשה זו נטען כי אין כלל יריבות בינם לבין התובע, שכן הם לא הזמינו ממנו עבודה בקשר לקיר התומך, לא הסמיכו אותו ואף לא יצרו כלפיו כל מצג לפיו הוא יבצע עבורם עבודה כלשהי בקיר התומך. כמו כן נטען, כי אם כטענת התובע הוא ביצע עבודה עבור העירייה, הרי שעליו להפנות את תביעתו כלפיי העירייה. באשר לטענת התובע כי ביצע את העבודות כדייר בבניין, נטען כי בעל דירה בבניין משותף אינו זכאי עפ"י הדין לבצע עבודות ברכוש המשותף ולדרוש החזר מהדיירים, גם אם מתקבלת התראה על מבנה מסוכן. לטענת המבקשים סמכות זו נתונה באופן בלעדי ובהתאם לדין לנציגות הבית המשותף ובהיעדר נציגות זו, הסמכות נתונה למפקחת על המקרקעין לדון ולהחליט בנושא התיקונים ברכוש המשותף. מכאן שגם אם טענת התובע נכונה, הרי שהוא לא היה מוסמך לחייב את בעלי הדירות , אלא הוא היה זכאי לדרוש את ביצוע העבודה מנציגות הבית המשותף, בהתאם לסעיף 3 (א) לתקנון הבית המשותף המצוי בחוק המקרקעין. המבקשים מציינים כי רק במידה והנציגות לא הייתה נעתרת לבקשתו, היה זכאי התובע לפנות למפקחת על המקרקעין . מטעם זה מבוקש לדחות את התביעה על הסף.