תא"ק 53283-09-14 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ביטון ואח'

1.בפניי תביעה בהליך של סדר דין מקוצר לפינוי וסילוק יד מדירה ברחוב יפתח 21/1 בגן יבנה (להלן: הדירה).

הסכם השכירות המקורי לגבי הדירה נחתם בשנת 1971 עם הורי הנתבעים, מר חיים ביטון והגב' רחל ביטון. אמה של המבקשת, הגב' רחל ביטון אושפזה במוסד גריאטרי ועזבה את הדירה בשנת 2006. אביה של המבקשת, מר חיים ביטון, אושפז במוסד גריאטרי ביום 31/3/14. על-פי אישור המוסד לא חזר מר חיים ביטון להתגורר בדירה מאותו מועד (נספח ב' לכתב התביעה).

2.התביעה הוגשה נגד שני הנתבעים, שהם אחים, לפינוי הדירה. באשר לנתבע 1 הוגשה עתירה מינהלית על החלטת וועדת האיכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה כי העניין יוחזר לעיונה של וועדת האיכלוס העליונה (בקשה מחודשת לוועדה לגבי הנתבע 1 צורפה לתיק בית המשפט ביום 8/3/16).

פניי איפוא בקשת הנתבעת 2 להתגונן מפני תביעת הפינוי. עיקר טענתה של המבקשת היא כי היא זכאית להחשב "דייר ממשיך" בדירה וזאת מאחר שהתגוררה בדירה 3 שנים ברציפות לפני פטירת הוריה.

3.כדי שמגורים של 3 שנים בדירה יחד עם הדייר החוזי יקנו למבקשת זכאות להחשב כ"דיירת ממשיכה", עליה להיות זכאית בעצמה לדיור ציבורי (סע' 2.12.3 לנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים. הוראה 08/19. מסומן ת/1). ואולם, המבקשת עצמה אינה עומדת בתנאי הזכאות: בהיותה משפחה 'חד הורית', זכאותה לדירה ציבורית מותנית ב- 3 ילדים (סע' 5 לנוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי של משרד הבינוי והשיכון. הוראה 08/05 מיום 18/7/07). במקרה זה לנתבעת 2 בנות (אישור המחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית גן יבנה. נספח 2 לבקשת הרשות להתגונן). בנסיבות אלה מאחר שהמבקשת עצמה אינה זכאית לדיור ציבורי, הרי שמגורים של 3 שנים עם הדייר החוזי, ככל שאכן התקיים תנאי אחרון זה, אינם מקנים לה זכויות של "דייר ממשיך".

4.מעבר לאמור, יובהר שהמבקשת גם לא עומדת בתנאי של מגורים של 3 שנים עם הדייר החוזי.

בבקשת הרשות להתגונן טוענת המבקשת כי עברה להתגורר בדירה עם בנותיה באמצע שנת 2011 ובהמשך הוסיפה כי היה זה בסמוך לתום תקופת שכירות בדירה בה התגוררה קודם לכן ברחוב הרצל בגן יבנה (סע' 8 לתצהירה). בהתאם לחוזה השכירות לגבי הדירה ברח' הרצל תקופת השכירות הסתיימה ביום 1/9/11 (סע' 9 לתצהיר המבקשת).

יוצא איפוא שאם עברה המבקשת להתגורר בדירה יחד עם אביה הדייר החוזי בסביבות ספטמבר 2011 ואף אם עשתה כן באמצע שנת 2011, הרי שבמועד עזיבת הדייר החוזי, מר חיים ביטון, את הדירה – ביום 31/3/14 – לא השלימה המבקשת תקופת מגורים משותפת של 3 שנים עם הדייר החוזי.

5.לחילופין, יכולה להיות המבקשת זכאית להחשב כ"דיירת ממשיכה" אם היתה מתגוררת עם הדייר החוזי ב"מועד הקובע" – הוא 1/8/09 – וזאת משך 4 שנים ברציפות (ראו סע' 2.12 לנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים. הוראה 08/19. מסומן ת/1). אין מחלוקת שהמבקשת לא התגוררה עם אביה בדירה ב"מועד הקובע", אלא רק משנת 2011. יוער בהקשר זה שהמבקשת קיבלה השתתפות בשכר דירה בין השנים 2005 לבין 2011 (נספח ג' לכתב התביעה). מכאן שאינה זכאית להחשב כ"דיירת ממשיכה", אף לפי המסלול החלופי.

מכל האמור למעשה לא עומדת למבקשת טענת הגנה אפשרית מפני התביעה ואין אלא לדחותה.

מטרתו של ההליך בסדר דין מקוצר הוא למנוע דיון בתובענה מקום בו אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518). אמנם, גם מי שבפיו טענה דחוקה והסיכוי שיצלח בהגנתו קטן – מורה ההלכה כי יש ליתן לו רשות להתגונן, אלא שעליו להציג בפני בית המשפט טענה שיהיה בה ולו ראשית ראייה להגנה אפשרית מפני התביעה. כפי שפורט לעיל, מהטענות שהועלו לא עולה טענה אפשרית עליה ניתן לבסס סיכוי להצלחה בהגנה.

6.לאמור יש להוסיף כי ביום 18/8/14 דחתה הוועדה החטיבתית להקניית זכויות את בקשתה של המבקשת להכיר בה כ"דיירת ממשיכה" וזאת בנימוק שלא התגוררה בדירה בתקופה המזכה (נספח ד' לכתב התביעה). החלטת הוועדה התבססה על ביקורי מעגל. על החלטה זו לא הגישה המבקשת ערר. יתרה מזאת, בדיון מיום 14/7/15 ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש עתירה מינהלית על החלטת וועדת האיכלוס העליונה והמבקשת לא עשתה כן. המבקשת מבקשת לתקוף את החלטות וועדת האיכלוס העליונה בדרך של 'תקיפה עקיפה' במסגרת דיון זה.

ככלל לא נוטים בתי המשפט לדון בטענות במסגרת 'תקיפה עקיפה' מקום בו ניתן היה להעלותן במסגרת 'תקיפה ישירה' והמבקשת נמנעה מלעשות כן (ע"א 7958/10 פלאפון תקשרות בע"מ נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 1/8/12 וההפניות שם). אמנם לא מן הנמנע לראות בנסיבות מיוחדות ובכלל זה נזק בלתי הפיך כמצדיקים לדון בטענות במסגרת של תקיפה עקיפה, בין היתר בתביעות שעניינן פינוי (שם, בסע' ל"ב; ראו להשוואה גם תא"ק 15786/08 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור נ' שרעבי. ניתן ביום 30/10/11 וההפניות שם). ואולם, יש לשים לב כי למעשה לאור המפורט לעיל לא יהיה גם ב'תקיפה העקיפה' כדי להועיל למבקשת, באשר למעשה לאחר בחינת טענותיה של המבקשת, לא נמצא מסלול בו ניתן לאשר זכאותה, מאחר שאינה עומדת במי מן התנאים הנדרשים.

7.עוד יש להתייחס לטענה בדבר הנחיית שר הבינוי והשיכון להקפאת ביצוע הליכי פינוי. על-פי הנחיית עו"ד במברגר, היועץ המשפטי למשרד הבינוי והשיכון, שהוצגה בדיון, ההנחיית השר בדבר הקפאה חלה לגבי הליכי הפינוי עצמם ואין בה כדי לעכב הליכים משפטיים עד לקבלת פסק דין (מסומן ת/2).

8.אשר על כן, בהתאם לסמכותי לפי סע' 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן. המבקשת, הגב' דליה ביטון, תפנה את הדירה עד ליום 1/9/16 וזאת בכפוף להנחיית השר בדבר הקפאת ביצוע הליכי פינוי.