תא"ק 53258-12-13

בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספית חוזית בסדר דין מקוצר, בסכום של 576,966 ש"ח שעניינה תשלום חוב בחשבונות הבנק.

התביעה נסמכת על שלושה חשבונות בנק; האחד נפתח על ידי הנתבעת 1 והנתבעים 2-3 חתמו על כתבי ערבות מתמדת, השני נפתח על ידי הנתבעים 2-3 והשלישי נפתח על ידי מאירה ויורם בסן והנתבע 2 חתם כתב ערבות מתמדת להבטחת חיובי החשבון. לשיטת התובע, חובם של הנתבעים נובע מכוח ערבותם לחובות הנתבעת 1 ולחשבון הבנק השלישי על פי חוק הערבות, וכן חבים כבעלי החשבון השני מכוח התחייבותם. נטען כי הנתבעים לא שילמו את חובם חרף פניות הבנק במכתבים.

הנתבעים טוענים מנגד, כי הבנק הציג מצג כוזב בפני הנתבע 2 כמנהל עסק של בעלי חשבון השלישי במטרה להטעותו ולהטיל עליו את פירעון יתרת חובו של העסק שבבעלות מאירה ויורם בסן. נטען, כי הבנק לא פנה אל הנתבע 2 באופן רשמי בדרישה למימוש החוב, וכי הבנק גבה מהם תשלומי ריבית שלא כדין וכי הם הוטעו על ידי הנהלת הבנק. בין יתר טענות ההגנה טענו הנתבעים להפרת חובת גילוי על פי חוק הערבות, הטעייה והפרת חובת האמון של הבנק והצגת מצג כוזב.

בדיון שנערך בפני נחקרו בקצרה הנתבעים 2 ו-3 והצדדים סיכמו את טענותיהם בקצרה והוסיפו השלמת טיעון.

לטענת התובע, משהועמדו ביטחונות האב בסך 409,000 ש"ח לפרעון חובות חברת מאפה הבית, נותרה יתרת חוב העולה על סכום של 200,000 ש"ח, ורשאי היה הבנק להפנות את הבטחונות לכיסוי חובות חברת מאפה הבית בהתאם לשיקול דעתו ועל כן יש לדחות את טענות הנתבע 2 בנוגע למצג שווא והטעייה.

בעניין זה טוענים הנתבעים, כי כעולה מנספחי הבקשה וממסמכים נוספים שיושגו בהליך גילוי מסמכים שייערך, יש בידם להוכיח כי כספי האב ששימשו בטוחות ונפדו ביום 5.513 הופנו לפרעון הלוואת הבלון מיום 6.1.13, עליה חתמו כערבים האב והנתבע 2 שכן ביום 18.4.13 חלף מועד פירעונה והיא הוגדרה כחוב המיועד לפרעון מיידי וזכתה לעדיפות בפרעונה.

לטענת הנתבעים, הופרה חובת הגילוי כלפי ערב שכן אלמלא ידע הנתבע 2 כי הבטחונות שהעמיד האב לטובת חובות חברת מאפה הבית לא יופנו לפירעון הלוואת הבלון לא היה חותם על כתב הערבות יחד עם אביו ביום 6.1.13. בנוסף, נטען כי בנסיבות המקרה הפטרו של האב נעשה בחוסר תום לב.

עוד נטען, כי התניית הבנק למתן הלוואה לנתבעים 2 ו-3 בפתיחת חשבון נוסף בסניף היווה התניית שירות בשירות שאין בצידה קשר עסקי סביר במטרה לעקוף את נוהלי הבנק, כעולה מספרות משפטית שצורפה.

התובע חזר על טענתו כי לבנק זכות לבצע זקיפת תשלומי חייב לפי שיקוליו כנגזרת מסעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) וכעולה מהסכמי פתיחת חשבונות הבנק וכן כי לא צורפה פסיקה התומכת בטענה כי מדובר בהתניית שירות בשירות ואין די במאמר אליו הפנו הנתבעים.

בשלב דיוני זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם (ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מ(2) 333, 335). בית המשפט אף אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ולא את סיכויי הגנתו (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479). בית המשפט יסרב אפוא להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בסיפורי מעשיות, הגנת בדים (ע"א 624/02 אלפי נ' בנק לאומי, פד"י נט(3), 41).