תא"ק 52484-09-11 דמיטרי ואח' נ' כפרי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 20.02.13 בהיעדר הגנה, במסגרתו חויב הנתבע לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 77,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

רקע:

1.התובעים, בני זוג, הגישו כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פיצויים עקב הפרת זיכרון דברים מיום 13.10.10, למכירת דירה בת 4 חדרים במגדל העמק. בזיכרון הדברים הוסכם על התמורה בגין הדירה בסך 525,000 ₪ ופרטים נוספים וכן הוסכם כי הצדדים יחתמו על חוזה המכר אצל עו"ד בתוך 14 ימים מיום החתימה. לטענת התובעים, בהסתמך על הסכמות אלו הם החלו בהליך של רכישת דירה חלופית. ביום 18.10.10 הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לחתום על הסכם מכר וכי הוא חוזר בו מהעסקה. התובעים טוענים כי כתוצאה מהביטול נגרם להם נזק שכן הם נאלצו למכור את הדירה במהירות ובמחיר נמוך יותר תוך שנגרם להם הפסד של 20,000 ₪ בגין כך. עוד תובעים הם פיצוי מוסכם בשווי 10% מערך הדירה ופיצויים בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪.

2.התובעים הגישו בקשה לאישור תחליף המצאה משלא הצליחו לטענתם לאתר את הנתבע לצורך המצאת כתב התביעה בכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין. הבקשה התקבלה בהחלטת הרשם מיום 15.10.12, במסגרתה הותר לתובעים לבצע תחליף המצאה בהתאם לתקנה 498 (א) 1 ו-2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). בהתאם לכך פרסמו התובעים הודעה על דבר הגשת התביעה כנגד הנתבע בלוח המודעות בבית המשפט. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ניתן פס"ד בהיעדר הגנה.

3.לטענת הנתבע, הוא לא קיבל לידיו את כתב התביעה ולפיכך יש לבטל את פסה"ד מחמת הצדק. לעניין זה מסביר הנתבע כי בעת הרלוונטית הוא לא התגורר בכתובת שהיתה רשומה במשרד הפנים. עוד לדבריו, הוא לא ראה את ההודעה שהודבקה בבית המשפט. לטענתו, נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין ביום 28.07.16 כאשר הגיע ללשכת ההוצאה לצורך עניין אחר ונמסר לו בדבר קיומו של תיק הוצל"פ נגדו בגין פסה"ד. עקב כך פנה לבירור העניין בבית המשפט וביום 09.08.16 קיבל לידיו לראשונה העתק מכתב התביעה ומפסק הדין. מכאן גם, לטענתו, שהבקשה לביטול הוגשה בזמן ולא נדרשת הארכת מועד להגשתה.

4.בנוסף טוען הנתבע כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול-הדעת הנתון לבית המשפט משעומדת לו הגנה טובה מפני התביעה. זאת, מאחר שזיכרון דברים עליו נסמכת התביעה לא נחתם על-ידו אלא מדובר בזיוף, תוך שהנתבע מתאר את השתלשלות הדברים בקשר למסמך הנ"ל וסירובו לחתום עליו בעת הרלוונטית. עוד טוען הוא כי בהתאם לסעיף 10(4) לאותו מסמך, הוא מותנה באישור עו"ד בא כוח הקונה ובהמצאת אישור זכויות בנכס, שלא ניתנו, ולפיכך בכל מקרה לא מדובר היה בהתחייבות ברת תוקף.

5.בתגובתם לבקשה טוענים התובעים כי אין הצדקה לביטול פסה"ד, שכן הוא ניתן לפני כשלוש שנים והנתבע לא טרח להתעניין בגורל התביעה וגם כאשר נפתח תיק ההוצל"פ המשיך להתעלם מההליכים נגדו. כתבי בי הדין הומצאו לכתובתו הרשומה של הנתבע במשרד הפנים ואין הם אחראיים לכך שהנתבע בחר שלא לעדכן את כתובתו, ותחליף ההמצאה נעשה על-ידם מכוח החלטה של בית המשפט. לגופו של עניין טוענים התובעים כי לנתבע אין סיכויי הגנה טובים.

הכרעה:

6.לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לקבל את הבקשה.

7.תחילה אדרש למועד הגשת הבקשה לביטול פסה"ד. פסק הדין ניתן ביום 20.02.13 ואילו הבקשה דנן הוגשה ביום 11.09.16, כלומר בחלוף יותר משלוש וחצי שנים. הנתבע בתצהירו טוען כי לראשונה נודע לו דבר קיום פסק הדין ביום 28.07.16 והעתק ממנו נמסר לו רק ביום 09.08.16, ולכן אין נדרשת בקשת אורכה מצידו לביטולו. התובעים בתגובתם (אשר לא גובתה בתצהיר) לא התמודדו עם טענה זו ולא הראו כי פסה"ד הומצא לנתבע. לא הובאה בפניי כל הוכחה למועד בו הומצא פסק הדין לנתבע. משכך, ומאחר שטענת הנתבע בעניין זה לא נסתרה, לא חלף המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה, הנמנה מיום המצאת פסה"ד, ומשכך אין צורך בבקשת אורכה.

8.אשר לבקשה גופה; כידוע פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יבוטל בשל אחד משני נימוקים: הראשון הוא חובת הצדק, המתייחס למקרה שבו הוכח לבית המשפט שכתב התביעה לא הומצא לנתבע כדין ולפיכך פסק הדין הוא פגום חלה חובה לבטלו. הטעם השני - כאשר ההמצאה הייתה כדין, אולם בית המשפט מורה מכוח שיקול דעתו על ביטולו. השיקולים הרלוונטיים להפעלת שיקול דעת בית המשפט הם בעיקר שניים: הראשון, סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן; השני – סיכויי הצלחת הגנתו, כאשר השיקול האחרון הוא בדר"כ הדומיננטי. (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (2009), עמ' 372-373).

9.בענייננו אין עילה לביטול פסה"ד מחמת הצדק. זאת, משבית המשפט אישר לתובעים תחליף המצאה של כתב התביעה והם פעלו בהתאם. ההחלטה בדבר תחליף המצאה לא נתקפת היא עצמה על-ידי המבקשים. משכך, פסה"ד ניתן כדין.