תא"ק 52382-02-15

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

התובע עותר לחייב את הנתבע בסכום של 250,000 ₪ (לצרכי אגרה) בגין עמלות שהנתבע חייב לשלם לו. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי התובע כבר תבע את אותן העמלות בדיוק, במסגרת תביעה שהגיש כנגד הנתבע לבית הדין לעבודה, אשר בה ניתן פסק דין חלוט הדוחה את תביעת התובע בנושא זה בהעדר הוכחה. התובע בתגובתו טוען כי היו לו יחסים מקבילים עם הנתבע של יחסי עובד מעביד ויחסי מזמין ספק וכי בתביעה בבית הדין, נושא העמלות היה שולי ולא היה סיפק בידי התובע להמציא ראיות בזמנו לבית הדין בנושא העמלות, אולם ראיות אלה אותרו על ידו רק לאחרונה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות על הסף. אין מחלוקת כי התובע תבע בתיק שפתח בבית הדין לעבודה את העמלות שהוא תובע כעת התביעה דנא (כמו גם שורה של זכויות נוספות בתחום דיני העבודה). טענתו בתגובתו לבקשה לדחייה על הסף, כי העניין לא הוכרע כביכול, נסתרת מפסק הדין של בית הדין (ס' 78 עד 82), בו ניתן למצוא דיון מפורש בסוגיה וקביעה מפורשת כי התובע לא הוכיח את תביעתו בעניין זה ולא הביא כל ראיה באשר לזכאותו לקבלת עמלות בגין העסקאות הנטענות.

העובדה שלפי טענת התובע, הוא איתר ראיות להוכחת תביעתו רק לאחר מתן פסק הדין, אינה מזכה אותו בהגשת תביעה חדשה בנושא שכבר הוכרע. לו סבר התובע בזמנו כי אין בידיו ראיות מתאימות וכי ישנה אפשרות שישיג אותן בעתיד, היה צריך להשהות את הגשת תביעתו.

גם הטענה שלפיה היו לתובע במקביל עם הנתבע יחסי עובד- מעביד ויחסי מזמין וספק, דינה להידחות. לבד מכך שמדובר בטענה שנטענה בצורה לאקונית וללא אסמכתא, ממילא אין בה כל ממש. מדובר בטענה שנולדה רק כדי לנסות ולהתגבר על מעשה בית הדין הברור שנוצר עם פסק הדין של בית הדין. בנסיבות העניין, שאין לגביהן כל מחלוקת, בהן התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לבית הדין לעבודה וטען לקיומם של יחסי עובד מעביד, שלפי טענתו חלשו גם על זכותו הנטענת לקבל עמלות, ברור כי לא היו בין הצדדים בעניין זה יחסים מקבילים אחרים כלשהם. גם אם מבחינה משפטית יתכן מצב של יחסי עובד מעביד ויחסי מזמין-קבלן עצמאי במקביל בקשר לאותו עניין בדיוק (נושא העמלות למשל במקרה שלנו) ומסופקני אם הדבר אפשרי, גם אז קיים מעשה בית דין, מסוג השתק פלוגתא, הקובע כי לא הוכחה מעורבות התובע בעסקאות הנטענות והמונע ממנו לתבוע שוב את העמלות שכבר תבע, גם אם הוא טוען שהוא תובע אותן כיום במסגרת יחסי מזמין-קבלן שהיו לו עם הנתבע שממילא כאמור אינן אלא בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת".

לסיכום, מדובר בתביעה שמלכתחילה לא היה כל מקום להגשתה ואף הוגשה בחוסר תם לב, בין היתר נוכח העובדה שהתובע אפילו לא מצא לנכון להזכיר את ההתדיינות בבית הדין במסגרת כתב התביעה.

התביעה נדחית. בנסיבות, ישלם התובע לנתבע את הוצאות הבקשה והתביעה, בסכום כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור לצדדים. הדיון של יום 7.9.15 מבוטל בזה.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בלשכתי.