תא"ק 52197-01-16 רכבת ישראל בע"מ נ' מסעדת אדר בע"מ

החלטה בבקשה לסילוק על הסף של תביעת רכבת ישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") לסילוק יד מסעדת אדר בע"מ (להלן: "המבקשת") ממחסן בשטח של 13.5 מ"ר בתחנת הרכבת "סבידור" בתל אביב (להלן: "המחסן").

רקע

1. המשיבה הינה חברה ממשלתית בעלת הזכויות בשטח תחנת רכבת "סבידור", לרבות המקרקעין המהווים את מבנה תחנת הרכבת.

   המבקשת הינה חברה פרטית אשר החזיקה והפעילה מזנון בשטח של 64 מ"ר, המצוי בתוך מבנה תחנת הרכבת וכן מחסן בשטח של 13.5 מ"ר, המחסן הוא כאמור הנכס נשוא פסק דין זה.

2. בשנת 1991 הגישה המשיבה תביעת סילוק יד כנגד המבקשת וזאת במסגרת ת.א. (שלום ת"א) 6598/91 רשות הנמלים והרכבות בע"מ נ' מסעדת אדר בע"מ (להלן: "התביעה הראשונה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת כתב התביעה בתביעה הראשונה נתבקש פינוי של המבקשת הן מהמזנון והן מהמחסן נשוא המחלוקת שבפניי.

   ביום 21.07.94 ניתן פסק הדין בתביעה הראשונה, פסק דין הקובע כי למבקשת זכות דיירות מוגנת בנכס שבמחלוקת ומכאן נדחתה תביעת המשיבה.

3. על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור במסגרת ע"א (ת"א) 1265/94 רשות הנמלים והרכבות בע"מ נ' מסעדת אדר בע"מ (פורסם במאגר נבו).

   ביום 29.04.97 ניתן פסק הדין בערעור, כאשר בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

4. בית המשפט המחוזי חזר במסגרת פסק דינו על הקביעה כי למבקשת קיימת זכות דיירות מוגנת בנכס. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וזאת במסגרת רע"א 3358/97 רשות הנמלים והרכבות בע"מ נ' מסעדת אדר בע"מ (פורסם במאגר נבו). בית המשפט העליון דחה ביום 14.10.97 את בקשת הרשות לערער.

5. למרות פסקי הדין המפורטים לעיל, אשר כאמור הכירו בזכות הדיירות המוגנת של המבקשת בנכס, הגישה המשיבה את התביעה שלפניי, תביעה לסילוק יד המבקשת וזאת לגבי המחסן המצוי בשטח תחנת הרכבת ואשר מוחזק על ידי המבקשת.

6. המבקשת הגישה בקשה לסלק על הסף את התביעה, כאשר במסגרתה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומחמת העדר עילה.