תא"ק 5215-04-15 מלונות דן בע"מ נ' תור'גמן ואח'

לפניי בקשה להעברת מקום הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית.

לטענת המבקשים למשיבה סניפים רבים ברחבי הארץ ועל כן על פי האמור בתקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן- "התקסד"א") עליה להגיש את התובענה בירושלים שם מתגוררים המבקשים.

לטענת המשיבים הגם שמדובר ברשת מלונות אשר ברשותה מלונות בכל הארץ לא מדובר על "סניפים" במובנו של סעיף 3(א1) שכן כל מלון ישות נפרדת בפני עצמו. בהתאם לכך בעלי התפקידים אשר יגיעו לבית המשפט לשם בירור התובענה, הינם עובדי מלון דן אילת בלבד. לפיכך על פי תקנה 3(א) לתקסד"א לבית המשפט יש סמכות מקומית וזאת על יסוד סעיפים קטנים (2), (3) ו-(5) לתקנה.

ככל וטענת המשיבים לפיה אינם סניפים תידחה הרי שגם אז הזיקה לבית המשפט בירושלים הינה פורמאלית בלבד ללא כל זיקה מוחשית ועל כן יש להותיר את הדיון בבית המשפט באילת (ראה בש"א 4666/02 ד"ר גוכלר נ' עזבון המנוח ז'ק אזואוילוס, פד"י נו(6), 817).

לבסוף טענו המשיבים כי גם אם ילכו לפי שיטת המבקשים הרי שמרבית שרק 2 מתוך 6 הנתבעים מתגוררים בירושלים והשאר במרכז הארץ ועל כן לחילופי חילופין יש להעביר את התובענה לבית המשפט השלום בתל אביב.

דיון והכרעה

המשיבים הינם רשת מלונות אשר ברשותה מלונות ברחבי הארץ. לפיכך נטען כי אין מקום לבחון את הסמכות המקומית על פי החלופות המנויות בסעיף 3(א) לתקסד"א וזאת לאור האמור בסעיף 3(א1).

לא מצאתי להכריע בטענת המשיבים לפיה בית המלון אינו נחשב "סניף" במובנו של סעיף 3(א1) שכן על פי האמור בבש"א 4666/02 גם במקרה בו כן מדובר בסניפים והוגשה תובענה לבית משפט לו סמכות פורמאלית אך ללא כל זיקה מוחשית הרי שבית המשפט ייטה להעביר למקום בעל הזיקה המוחשית (שם, בעמ' 818).

במקרה שלפניי אין מחלוקת כי לבית המשפט בירושלים אין כל זיקה מוחשית לבירור התובענה.

יתרה מזאת, גם אם הייתי קובע כי סעיף 3(א1) גובר הרי שטענת המבקשים כי מקום מגוריהם בירושלים וזאת למרות שרק 2 מתוך ה-6 מתגוררים בירושלים הינה בחוסר תום לב ודינה להידחות.