תא"ק 51996-08-16 עיריית פתח תקווה נ' כברה

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 6.11.16.

המבקש טוען כי אף שקיבל לידיו את כתב התביעה הרי שסבר שיוכל לפרוס טענותיו במועד הדיון שייקבע ולא הבין כי הוא רשאי להגיש כתב הגנה. לאחר קבלת פסק הדין פעל המבקש לקבל לידיו חומר הקשור לחוב הנתבע והוא אף טוען כי גם לצד ג', שהחזיק עמו בשותפות בנכס אליו מיוחס החוב, חלק בחוב. לעמדת המבקש, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ויש לאפשר לו למצות ההליך בפני בית המשפט.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי המבקש בחר לשבת בחיבוק ידיים ואינו יכול לטעון שמפאת חוסר ידיעת החוק לא פעל כנדרש. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא טעם של ממש – וכאשר לא נפל פגם בהליך, אין מקום לבטל את פסק הדין.

המבקש השיב, באיחור, לכאורה, לתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

מן האמור עולה כי, על פניו, לא הוצג על ידי המבקש טעם המצדיק כי יוארך המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. תוצאה זו מתחזקת נוכח המסקנה כי גם לו היתה מוגשת הבקשה במועד אין בה כדי להצדיק את ביטול פסק הדין.