תא"ק
בית משפט השלום אשקלון
|
51467-04-15
13/11/2015
|
בפני השופט:
עידו כפכפי
|
| - נגד - |
מבקשת/תובעת:
חברת מבני תעשיה בע"מ
|
משיבות/נתבעות:
1. דנבר (צבעים) אחזקות בע"מ
2. דנבר אחזקות וכימיקלים בע"מ
|
| החלטה |
בהמשך לפסק הדין מיום 25.8.15 אשר מחק את התביעה, לבקשת התובעת, מאחר והתייתר הצורך לברר את התביעה נוכח קבלת הסעד שהתבקש בה, ניתנת החלטה זו בשאלת הוצאות ההליך.
הבקשה למחיקת התביעה כללה דרישה לחיוב הנתבעות בהוצאות מאחר ובסילוק לוחות הבטון ממגרש התובעת, בימים 23.7.15 – 26.7.15, סמוך לאחר מסירת כתב התביעה המתוקן לידיהן, הודו הנתבעות בסעד שנדרש.
לבקשה לחיוב בהוצאות, אשר נתמכה בתצהיר, צורפו מכתבים מטעם הנתבעות מהימים 4.9.14, 9.9.14, סמוך לאחר הנחת לוחות הבטון בשטח התובעת. כן צורף מכתב התראה מטעם התובעת מיום 2.10.14 הכולל דרישה לסילוק לוחות הבטון משטחה.
בתגובת הנתבעות, אשר הוגשה רק ביום 2.11.15 לאחר מתן ארכות, הועלו שלל טענות עובדתיות ללא תצהיר אשר לא נוגעות כלל לעניין הנחת לוחות הבטון במגרש התובעת.
לא מצאתי מקום להידרש לשלל הטענות העוסקות בהסכם מכר המגרש מהתובעת לנתבעת 1 אשר אינו נוגע לעילת התביעה. אין לתת יד לניסיון הנתבעות לקשור בתגובה לעניין ההוצאות מחדלים נטענים בהעברת הזכויות לבין הנחת לוחות הבטון (מעין סיפור חג גדיא).
כמו כן אין בסיס חיצוני לטענה כי התובעת הסכימה בשתיקה להשארת לוחות הבטון בשטחה ואין הסבר להתעלמות הנתבעות ממכתב ההתראה מיום 2.10.14. ממכתבי הנתבעות מספטמבר 2014 (יוער כי כל מכתב נושא פרטי אישיות משפטית אחרת ועולה כי הנתבעות אינן מבחינות בעצמן בין האישיות המשפטית) עולה הודאה בהנחת הלוחות ללא אישור התובעת והבטחה לפנות את הלוחות "בימים הקרובים". הבטחה זו לא מומשה ורק לאחר מסירת כתב התביעה המתוקן לנתבעות פעלו לסילוק הלוחות.
לא מצאתי בסיס לטענות הנתבעות כי השתהו בסילוק הלוחות מאחר והתובעת לא פנתה כלל לנתבעת 2. מדובר לפי הודאת הנתבעות בחברת אם ובת והנתבעת 1 לטענתם הייתה בבעלות בעלי מניות הנתבעת 2. העובדה כי הנתבעת 1 העבירה זכויותיה במגרש לנתבעת 2 ביום 25.2.14 אינה משנה את ידיעת הנתבעת 2 אודות הדרישה לפינוי לוחות הבטון, כפי שעולה ממכתבה מיום 9.9.14.
על כן עולה כי רק בעקבות הגשת התביעה הודיעו הנתבעות כי יפעלו לסילוק הלוחות ורק לאחר תיקון התביעה, מעל לשנה לאחר המועד שהבטיחו לסלק את הלוחות משטח התובעת, פעלו הנתבעות לעשות כן. מאחר ובסילוק הלוחות הודו הנתבעות בזכות התובעת לסעד המבוקש, עליהן לשאת בהוצאות התובעת.
עם זאת, לאור השלב הדיוני ומאחר והתובעת לא הסבירה את השיהוי בין מכתב ההתראה להגשת התביעה, סכום ההוצאות יעמוד על שיעור דומה לשכר הטרחה המומלץ לתביעות סילוק יד, ללא קשר לשווי הנכס.