תא"ק 51437-06-15

בעניין: מחיקת כותרת

1.ביום 24/6/15 הגישו התובעים כנגד הנתבעת תביעה לסילוק יד במסגרתה ביקשו לחייב את הנתבעת לסלק מתוך המקרקעין השייכים לתובעים ברח' לאה גולדברג 11 בחיפה עמוד וצנרת כבלים השייכים לנתבעת. התובעים מציינים בכתב התביעה כי רכשו את זכויותיהם במקרקעין מהבעלים הרשומים אמנון רון ואריה פולינסקי כאמור בשטר המכר שצורף לתביעה ואינו נושא תאריך. עוד טוענים התובעים כי סמוך לרכישת הזכויות במקרקעין גילו כי בתוך חצר ביתם מוצב עמוד השייך לנתבעת שעליו מותקנת צנרת כבלים העוברת בגובה של 3 מטרים מעל פני הקרקע בחצר התובעים. התובעים מצרפים מכתב אותו שלחו לנתבעת בדואר רשום אשר נמסר לייעדו ביום 15/4/15 ולא נענה עד מועד הגשת התביעה.

2.אין בכתב התביעה כל הסבר מדוע התביעה כפי שהוגשה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר.

3.ביום 16/9/15 הגישה הנתבעת בקשה למחיקת כותרת. הנתבעת מדגישה כי התובעים לא פירטו מתי, כיצד ובאיזה אופן פולשת הנתבעת לשטחם. נטען כי תשתית התקשורת נשוא התביעה עודכנה לפני יסוד הנתבעת על ידי מדינת ישראל לפני עשרות שנים ולכל המאוחר בשנות ה – 70 על פי החקיקה שהיתה בתוקף באותה עת, פקודת בתי הדואר

(להלן: "הפקודה"). נטען כי על פי סעיפים 42(א)(1) ו – 47 לפקודה, הוענקו למדינה סמכויות נרחבות להיכנס למקרקעין ולהתקין שם תשתיות תקשורת מבלי לקבל את הסכמת בעלי המקרקעין. סעיף 47 לפקודה קובע כי כאשר הדבר מעשי יש ליתן הודעה לתופס המקרקעין אליו מתכוונים להיכנס לשם בניית הטלגרף. עוד נטען כי רק בתיקון 25 לחוק הבזק משנת 2001, נחקקה לראשונה הוראת חוק הדורשת הסכמה של בעל המקרקעין הפרטיים לפעולה של בעל רישיון הבזק בשטחו. עם זאת, הוראת המעבר בסעיף 21ב(ח) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) קובעת כי רשת כבלים קיימת שהונחה לפי הוראות החוק הקודם יראו בה כרשת שיש לגביה הרשאה של הבעלים. עוד נטען כי סעיפים 43 ו – 44 לפקודת הדואר קבעו מנגנון של הגשת ערער לוועדת ערר תוך 15 יום מהמועד בו השימוש בסמכות לפי הפקודה הגיע לידיעת תופס מקרקעין הרואה עצמו נפגע מהשימוש בסמכות בדבר התקנת עמוד טלגרף או תא טלגרף תת קרקעי. באשר למצב החוקי נכון להיום, נטען כי סעיף 26 לחוק התקשורת קובע פרוצדורה לעניין העתקת תשתיות המותקנות בחצרים פרטיים כאשר בעל החצרים מבקש העתקת התשתית. לאור האמור לעיל נטען כי מדובר בתביעה מוקדמת אשר דינה סילוק על הסף ולכל הפחות מחיקת כותרת.

4.ביום 19/10/15 הוגשה תגובת התובעים לבקשה. נטען כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי. נטען כי לכתב התביעה צורפו ראיות בכתב בדבר זכויות התובעים במקרקעין, כאשר סעיפים 8 ו – 9 לכתב התביעה מפרטים את הסעד המבוקש והתאמתו לדיון בסדר דין מקוצר. נטען כי בקשת המבקשת היא בעיקרה בקשת רשות להתגונן המוגשת ללא תצהיר ולכן שומרים התובעים על זכותם להביע עמדה ביחס לטענות המועלות בה לאחר שתוגש בצירוף תצהיר.

5.ביום 23/10/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעים. נטען כי התביעה אינה מקיימת את הוראת תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע לפירוט מתי נולדה עילת התביעה. נטען כי לא מדובר בתביעה לסילוק יד במקרה של פלישה אלא בבקשה להעתקת תשתיות שהותקנו כדין אשר לא הוגשה במסלול המתאים.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את כותרת התביעה מהטעמים שיפורטו להלן.

7.ראשית, כבר נקבע בפסיקה כי המסלולים המקוצרים הקבועים בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע להגשת תביעה בסדר דין מקוצר אין משמעותם פטור מהחובה הכללית המוטלת על כל מגיש תביעה לפי תקנה 9 לפרט בכתב התביעה מתי נולדה עילת התביעה. מי שאינו מפרט מתי נולדה עילת התביעה, עלול לגרום לכך שתביעתו תימחק. תביעה שאינה כוללת את הפרטים הנדרשים אינה מתאימה לבירור במסלול הדיוני המקוצר של תביעה בסדר דין מקוצר גם כאשר מדובר בתביעה לסילוק יד.