תא"ק 51408-04-15 ינקוביץ נ' גביש

לפניי בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבע לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי ולחילופין למתן צו לעיון והעתקה וחיוב בהוצאות כתנאי להמשך ההליך.

המבקשת טענה כי חרף החלטות בית המשפט מהימים 3.1.2016 ו-5.7.2016 סירב ב"כ המשיב לאפשר לה עיון והעתקה של הסכמי שכר הטרחה אשר חתם עם באי כוחו החדשים. זאת בין היתר לאור טענתו כי מדובר בהסכמים חסויים. לטענתה, בהיעדר בקשה מטעם המשיב לקבל צו לחיסיון כאמור הרי שעל פי דין הוא מחויב בהמצאת מלוא המסמכים שנדרשו. לאור טענת המשיב בכתב ההגנה (סעיפים 5-7 ו- 29) כי הוא שכר שירותי עורכי דין אחרים על מנת למלא את מקומה ולהיכנס בנעליה הרי שהיה עליו לחשוף הסכמי שכר טרחה אלה.

המשיב טען כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, הבקשה הוגשה ללא תצהיר תוך הסתרה חמורה של פרטים רלוונטיים ובשיהוי ניכר. בנוסף, טען כי בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 5.7.2016 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לגילוי מסמכים אשר לא התייחס למסמכים נושא הבקשה. עוד טען כי בניגוד לטענת המבקשת, מעולם לא טען במסגרת הגנתו כי עורך דין קראוס (אשר הבקשה לחשיפת הסכם שכר הטרחה מתייחסת גם אליו) החליף את המבקשת ומעולם לא טען כי הכספים ששולמו לעורך דין קראוס שולמו לו במקום למבקשת. כספים אלו שולמו לו בגין ייצוג בתביעת שטר חוב שבה המבקשת מעולם לא ייצגה אותו. אשר לעורכי הדין הנוספים טפירו וקול טען המשיב כי אלה אכן החליפו את המבקשת אך אין לגלות את ההסכמים עמם, שכן הם כוללים פרטים חסויים הנוגעים לכוונותיו ודרכי פעולה אפשריות בעתיד אליהם אין למבקשת זכות להיחשף. לדבריו, אין לו התנגדות להציג חשבוניות בדבר הכספים ששולמו לעורכי דין אלה ובהמשך ההליך אף יוגשו תצהירים בהקשר זה.

לאחר שהוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב, פנה המשיב לבית המשפט בהצעה להסדר דיוני בו הסביר כי מכיוון שהטעם לאי חשיפת הסכמי שכר הטרחה בינו לבין עורכי הדין טפירו וקול עומד לפוג עת יגיש נגד המבקשת תביעה, הרי שאם זו תחזור בה מהדרישה לקבל את הסכם שכר הטרחה עם עו"ד קראוס, יאות למסור לה את הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בינו לבין עורכי הדין טפירו וקול.

בתגובתה, התנגדה המבקשת להצעת המשיב תוך שהיא מפנה להתנגדות המשיב לעדותה בהליך המתנהל בבית משפט לענייני משפחה בינו לבין אחיינו בטענה כי על עדותה חל חיסיון. לדבריה אם עורך דין קראוס לא החליף אותה בייצוגה שאז אין מקום לטענת המשיב בהליכים שם לחסיון. עוד הוסיפה כי כל מטרת הצעתו היא לחמוק מחיוב בהוצאות בשל אי המצאת מסמכים רלוונטיים תוך איומים בהגשת תביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בסוגיה זו אני קובע כי אין מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה כמבוקש. מדובר בסעד דרסטי שאין לו הצדקה לאור המחלוקת בין הצדדים בדבר היקף חובת הגילוי שיש להחיל במקרה דנן.