מ' נ' ש' ואח'

בפני בקשה למתן רשות להתגונן.

התביעה בסד"מ הוגשה על בסיס חתימת המבקשת כערבה על כתב ערבות להלוואה שניתנה ע"י התובע לנתבעת 1, חברה בבעלותו ושליטתו של בעלה דאז של המבקשת, הנתבע 2, שחתם יחד עמה כערב.

יצויין כי המבקשת והנתבע 2 נמצאים בסכסוך גירושין בו מעורבים גם בני משפחה אחרים, ולטענת המבקשת אף הגשת תביעה זו הינה ביוזמת אמו של הנתבע 2, שהתובע הוא אחיה, וכן נטען כי התובע אינו פועל נגד החייבת העיקרית – הנתבעת 1.

המבקשת העלתה מספר טענות בבקשתה למתן רשות להגן ובתצהירה, לרבות כי כתב הערבות שעליו מבוססת התביעה הינו מיום 11.5.14, ואילו העברת הכספים נשוא התביעה הינה מיום 11.5.15, כך שאין כתב הערבות עולה בקנה אחד עם ההלוואה הנטענת בתביעה.

המבקשת אף הכחישה כי החתימה על כתב הערבות היא חתימתה, הגם שלא היתה בטוחה בכך בוודאות ואמרה כי היא דומה מאד לחתימתה. בחקירתה הנגדית, המבקשת טענה כי חתימה על כתב ערבות אחר, מיום 11.5.15 שהוצג לה בדיון (ת/1) היא חתימתה, אך לאחר מכן, שכשהובהרה לה מהות המסמך, טענה כי מעולם לא ראתה אותו וכי הנתבע 2 נהג לזייף את חתימתה. כן טענה המבקשת כי מעולם לא היתה במשרדו של התובע, שם לטענת התובע נחתמו המסמכים. עם זאת, בתצהירה (סעיף 14) טענה המבקשת כי זכור לה שהנתבע 2 ביקש ממנה לחתום על ערבות לנתבעת 1 על הלוואה שנטלה מהתובע, אך למיטב זכרונה סרבה מאחר ש"נכוותה" מערבויות קודמות עליהן חתמה לטובת הנתבע 2.

הכחשת המבקשת את חתימתה על כתב הערבות הינה איפוא זהירה ומסוייגת.

יחד עם זאת, מאחר שהתביעה מבוססת על מסמך שנערך על פי חזותו ב-11.5.14, תאריך מוקדם לתאריך ההלוואה הנטענת, וטענת התובע בהקשר זה היא לטעות סופר בכתב הערבות, הרי שיש מקום לברר את נסיבות עריכת כתב הערבות וחתימתו ע"י המבקשת, לרבות מועד עריכתו, והקשר בינו לבין ההלוואה נשוא התביעה.

כן הועלו ע"י המבקשת טענות על פי חוק הערבות, לעניין אי מיצוי ההליכים נגד החייבת העיקרית – הנתבעת 1, אשר ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה, אך לא ברור אם ננקטו הליכי גביה, וזאת כאשר החברה אינה בפירוק.

לפיכך אני קובעת כי המבקשת העלתה טענות הגנה הראויות להתברר, וניתנת לה רשות להתגונן.

התצהיר ישמש ככתב הגנה.