לינצר נ' קנילסקי

 החלטה בבקשה למחיקת כותרת של הנתבע 1.

1.בין התובע לנתבע 1 נכרת הסכם, לפיו ניתנה הסכמת הנתבע 1 להירשם כבעלים של דירה אותה ביקש התובע לרכוש, תוך שהוא מתחייב שלא לבצע כל פעולה הקשורה לבעלות על הדירה ללא קבלת הרשאה לכך מהתובע. בתמורה לכך אמור היה הנתבע 1 לקבל 10,000 ₪ מהתובע. הנתבע 2, היה עד לחתימתו של הנתבע 1 וערב להתחייבויותיו. לאחר שהדירה נרכשה ונרשמה על שמו של הנתבע 1, ביקש התובע למכור את הדירה למר נחמוקה (להלן: "הרוכש") ובין הצדדים הוחלפו טיוטות הסכם למכירת הדירה, אך הסכם לא נחתם. בחלוף זמן, התברר לתובע שהנתבע 1 השלים את מכירת הדירה לרוכש כשלצורך המכירה הוא רשם הערת אזהרה לטובת הרוכש, השתמש בחלק מהתמורה לסילוק המשכנתא שהייתה על הדירה, ואיפשר רישום הערת אזהרה לטובת המשכנתא החדשה שנרשמה על הדירה. יתר התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה לא הועברה לידי התובע.

2.התובע, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סכום קצוב מכח ההסכם עם הנתבע 1, וכנגד הנתבע 2, שערב והיה עד להסכם זה. כנגד הנתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

לשם הוכחת התביעה צורפו לכתב התביעה הסכם שנחתם בין הצדדים, טיוטת הסכם בין הנתבע 1, שעל שמו נרשמה הדירה, לבין הרוכש, העתק מהרישום בפנקס הבתים המשותפים ותדפיס של מסרוני סמס, שנשלחו לאחר מכירת הדירה נשוא ההסכם המדובר. התביעה היא להשבת יתרת הכסף שהתקבל ממכירת הדירה ושהועברה לנתבע 1.

3.הנתבע 1, הגיש בקשה למחיקת כותרת ולהארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. לטענתו, עילות התביעה, אופי התביעה והראיות שצורפו לתביעה מלמדות כי התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר וכי העילות עליהן מבסס התובע את תביעתו אינן מנויות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

4. לטענת התובע הוא ביקש למכור את הדירה לרוכש ואף הוחלפה טיוטת הסכם בין הצדדים. התובע גילה שהנתבע 1 השלים את המכירה לרוכש, תוך שהוא מאפשר, בניגוד להרשאה שניתנה לו ולמוסכם ביניהם, את רישומה של הערת אזהרה על שמו של הרוכש בפנקס הבתים המשותפים כשבנוסף פעל הנתבע 1 לסילוק המשכנתא שהייתה על הדירה, עובר למכירה. התובע לא ידע על מעשיו של הנתבע 1, על המכירה ועל הכסף שהועבר במכירה, וכעת הוא תובע את השבת יתרת הכסף מהמכירה. התביעה היא להשבת הכסף שנותר מהמכירה בידי הנתבע 1 ולא לביטול המכירה או להשבת כל הסכום שהתקבל ממכירת הדירה ושימש להסרת המשכנתא ופעולות נוספות.

5.תקנה 202 לתקנות קובעת כי תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להגיש בין השאר "מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". בכדי להגיש תביעה בסדר דין מקוצר על התובע לכלול בכתב התביעה ראיות בכתב לקיומו של הסכם, מפורש או מכללא, אשר כתוצאה מהפרתו, נתבעת השבת סכום כסף קצוב. לאחר הוכחת קיומו של ההסכם או ההתחייבות, ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר גם את כל התביעות הנובעות מהפרתו של ההסכם (ראו: ה"מ 609/65 עמוס רוזובסקי נ' ויליאם זבידה פ"ד כ(1) 236, 240).

בכדי לעמוד בדרישת התקנה, בשלב הגשת כתב התביעה התובע יכול להסתפק בהגשת ראשית ראיה בכתב ובלבד שניתן להוכיח שמדובר בהשבת סכום קצוב שניתן להוכיחו באמצעות ראיות חיצוניות (ראו : ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ פ"ד מה(5) 729). בבוחנו בקשת למחיקת כותרת, בית המשפט בודק אך ורק את הנטען בכתב התביעה ואיננו נזקק בשלב זה לטענות אחרות של הנתבע, שאינן קשורות באופן ישיר לנטען בכתב התביעה.

6.התובע צרף הסכם חתום על ידי הנתבע 1, בו נאסר על הנתבע 1 לבצע כל פעולה קניינית או ממונית בדירה, לרבות: מכירה, השכרה או רישום הערות בלשכת רישום המקרקעין (סעיפים 7-8 להסכם, נספח ב לכתב התביעה). קיומה של הערת אזהרה בפנקס הבתים המשותפים לטובת הרוכש, כמו גם הפעולות להסרת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הבנק הממשכן של הדירה מלמדות על כך שהנתבע לכאורה הפר את ההסכם שהיה חתום עליו. בפעולותיו לשינוי הבעלות, לרישומה של הערת אזהרה ופעולות ממוניות נוספות שננקטו בנוגע לדירה, פעל הנתבע 1 לכאורה בניגוד להסכם שהיה חתום עליו מול התובע ופעולות אלו עולות בכדי הפרה לכאורה של ההסכם. כתוצאה מהפרת הסכם וממכירת הדירה שהתאפשרה כתוצאה מהפרת ההסכם, נגרם לתובע נזק.

לתובע נגרם נזק כתוצאה מאובדן הבעלות על הדירה ללא קבלת תמורה. התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה קצובה ומוחלטת, כמו גם יתר הכספים שהופחתו מסכום זה לצורך השלמת המכירה. מכאן שהתובע הציג ראשית ראיה לכך שהיה הסכם בין הצדדים ושכתוצאה מהפרת ההסכם נגרם לו נזק, כי התביעה היא על סכום כסף קצוב שניתן להוכיחו באמצעות ראיות חיצוניות פשוטות וכי בשלב זה ההליך פשוט ומתאים להתברר באמצעות ניהולו בסדר דין מקוצר.

7. הלכך, דוחה את הבקשה למחיקת הכותרת.