תא"ק 50005-04-13 גוטהולץ ואח' נ' קהת ואח'

בפני תביעה לפינוי וסילוק יד שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בעלי מקרקעין גובלים בישוב רמת ישי.

תמצית הרקע:

1.התובעים רכשו ביום 25.07.11 ממנהל מקרקעי ישראל זכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 12049 חלקה 4 ברמת ישי (להלן – חלקה 4). חלקה 4 הנדונה גובלת במקרקעי הנתבעים הידועים כגוש 11182 חלקה 69 (להלן – חלקה 69).

2.לטענת הנתבעים, בעת עריכת תכנית מדידה לצורך הגשת בקשה להיתר בניה בחלקה 4, התברר להם כי קיימת פלישה אל חלקתם מחלקתה 69. ביטויה של הפלישה בקיר אבן שנבנה בשטח חלקה 4, משטח בטון וחלק מפרגולה.

3.נוכח האמור, פנו התובעים לוועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר השיבה לפנייתם בציינה כי אכן קיימת פלישה כאמור (נספח 6 לתצהיר התובעים). בהמשך הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה כתב אישום נגד הנתבעים, וזאת בין היתר בשל כך שקיר האבן שסומן להריסה בהיתר בניה משנת 1997, לא נהרס. בהמשך חזרה בה הועדה מהאישום, לאחר שהנתבעים העלו טענת התיישנות, והוועדה מצאה כי אין בידה לסתור אותה.

4.כתב התביעה הוגש תחילה בסדר דין מקוצר, ובהסכמה ניתנה רשות להתגונן. לכתב התביעה צרפו התובעים תשריט שנערך על-ידי מודד מטעמם, המצביע על פלישה אל תוך חלקתם מחלקת הנתבעים, על-פני רצועת קרקע ברוחב של כ- 1 מ' ואורך של כ- 10 מ', ובסה"כ כ- 10 מ"ר. הנתבעים צירפו תשריט נגדי של מודד מטעמם בדבר היעדר פלישה.

5.נוכח המחלוקת הנוגעת לסוגיה מקצועית של מדידה, הוריתי – בהסכמת שני הצדדים – על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. כמומחית מטעם בית המשפט מונתה ד"ר אליאס ופא (להלן – המודדת או המומחית).

6.המודדת הגישה חוות דעת לפיה "קיר האבן הבנוי בין שתי החלקות נשוא התביעה נמצא בדיוק על הגבול" ואין פלישה במקום.

7.לאחר הגשת חוות דעת המומחית אירעה ההשתלשלות הבאה;

8.תחילה הגישו הנתבעים בקשה לפסילת המומחית, וזאת בשלוש עילות. האחת, כי היא לא השיבה לטענתם לשאלות הבהרה שהועברו לה. השניה, כי לפי בירור שערכו למומחית אין רישיון מודדת בתוקף. השלישית, בגין פגמים בחוות הדעת לגופה. לבקשתם צירפו חוות דעת מומחה מטעמם, שהינה, למעשה, חוות-דעת אודות חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 7.4.14, לאחר קבלת תגובת המומחית. בהחלטה זו קבעתי כי אי-מתן תשובות לשאלות הבהרה איננה עילה לפסילת מומחה; כי נוכח הבהרת המומחית כי מדובר באי-חידוש הרישיון עקב אי-תשלום אגרת החידוש במועד בשל שגגה מצידה, ומשמדובר בנתון שאיננו נוגע לכשירות המקצועית המהותית, אין לפסול את המומחית מהטעם האמור; ובאשר לטענות לגוף חוות דעת, עומדת לתובעים זכותם לחקור את המומחית. בהקשר האחרון אף הודגש, כי חוות הדעת שצירפו התובעים לבקשתם צורפה שלא כדין, משמדובר במינוי מומחה שנעשה בהסכמת הצדדים, כך שאין הם רשאים עוד להגיש חוות דעת מטעמם. בהמשך נקבע התיק להוכחות נוכח הודעת התובעים כי הם מבקשים לחקור את המומחית.

9.כפי שהסתבר, לאחר הדברים האלה הגישו התובעים תלונה נגד המומחית למרכז למיפוי ישראל (להלן – מפ"י). נושא התלונה הוא חוות הדעת הספציפית שניתנה על-ידי המומחית בהליך דנן, אשר לטענת התובעים נערכה על-ידי המומחית באופן לא תקין ורשלני והינה שגויה לגופה. בפניה ביקשו התובעים ממפ"י "אישורכם לבית המשפט לביטול חוות הדעת של המודדת". במפ"י, כך מסתבר, ראו לנכון לברר את התלונה לגופה, נערך בה בירור והמומחית זומנה לשימוע. וכך יצא, שמומחית שמונתה על-ידי בית המשפט למתן חוות דעת בהליך בפניו, עמדה במקביל לניהולו של ההליך המשפטי לבירור בפני הגורם הרגלוטורי לו היא כפופה, ביחס לחוות הדעת עצמה שניתנה בהליך. הדברים נלמדו מבקשה נוספת שהגישו התובעים לפסילת חוות-דעת המומחית, לאחר שנתקבלה בידיהם החלטת מפ"י בעניינה, לגביה הוריתי כי היא תידון לאחר שמיעת וחקירת המומחית.

הכרעה:

בקשת התובעים לצירוף החלטת מפ"י:

10.התובעים מבקשים להגיש בהליך זה כראיה מטעמם של החלטת מפ"י בעניינה של המודדת, שניתנה בעקבות תלונתם. מדובר במסמך הנחזה להיות של מפ"י, בו תיאור התלונה, הממצאים, טענות המומחית והחלטת מנכ"ל מפ"י. הנתבעים מתנגדים להגשת המסמך האמור בטענה כי מדובר במסמך בלתי קביל וכי התנהלות התובעים בהקשר היתה פסולה מיסודה.

11.דעתי כדעת הנתבעים. ראשית, במישור הפורמאלי של קבילות, לא ניתן להגיש כראיה את המסמך האמור ומכתב מפ"י שקדם לולצורך הוכחת אמיתות תוכנם, שלא באמצעות עורכם, ומשלא נטען לחריג כלשהו בענייננו לכלל האוסר עדות שמועה. לכל היותר ניתן לצרפו לעניין דבריה של המומחית בפני מפ"י כפי שתועדו במסמך הנ"ל, ועימותה מולם בעת חקירתה. שנית, בכל הנוגע לאמור במסמך לעניין תוכן חוות דעת המומחית ומידת נכונותה, הרי שמדובר בקביעה שהיא בגדר עניין שבמומחיות, ולא ניתן להגישה כראיה בהליך זה בפורמט המבוקש, מה-גם שמדובר כאמור בהליך בו מונה מומחה בהסכמה.

12.מעבר לכך, סבורני כי התנהלות התובעים בענייננו בכל הנוגע לפניה למפ"י הינה לקויה. מומחה שמונה מטעם בית המשפט מהווה את ידו הארוכה של בית המשפט בהליך המשפטי. חוות דעתו היא בגדר עדות בבית המשפט. על בעל דין המבקש לחלוק על חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, להתכבד ולעשות כן בבית המשפט באמצעים העומדים לרשותו בהליך המשפטי, ולא מחוצה לו, תוך ניסיון "לייבא" בדיעבד אל תוך ההליך המשפטי קביעות של גורם אחר כלשהו ביחס לחוות הדעת. הדברים הם בגדר מושכלות יסוד, ואופן פעולתם של התובעים בהליך זה איננו מתיישב איתם. נפלאה מהבנתי טענת התובעים כי הסיקו מהחלטתי מיום 14.7.15 בדבר אי-פסילת המומחית, כי פתוחה בפניהם הדרך להגיש למפ"י תלונה שכל כולה נסבה על חוות-הדעת הקונקרטית העומדת לדיון בהליך תלוי ועומד, דבר שאין לו שחר.

13.מפ"י איננו צד להליך זה ולפיכך אינני רואה להרחיב בקשר לפעולתו בענייננו. אעיר עם זאת, כי סבורני שעל מפ"י לשקול עמדתו באשר לבירור תלונות מסוג התלונה בענייננו, אשר נסבה על חוות-דעת ספציפית שהדיון גביה עודנו תלוי ועומד בבית המשפט בעת הגשת התלונה. בתשובת מפ"י לתובעים צויין אמנם כי בדיקתם נעשית "במנותק מכל התהליך המשפטי", ברם סבורני קריאה נכוחה של תלונת התובעים מלמדת ללא צל של ספק, כי הפנייה נעשתה בעיצומו של הליך משפטי ונועדה כל כולה להשפיע על ההליך. כאשר מדובר בנושא התלוי ועומד להכרעת בית המשפט, מתבקשת קביעת מדיניות זהירה ביותר של גורם חיצוני ביחס לבדיקת תלונות של בעלי-דין הממוקדות באותו נושא עצמו, ובפרט כשמדובר בחוות-דעת של מומחה שמינה בית המשפט, וזאת מטעמים ברורים של חשש להשפעה ופגיעה בהליך השיפוטי. (לעניין עיכוב בדיקת תלונות בעניין התלוי ועומד בבית המשפט, השוו לדוגמא: סעיף 38(5) לחוק מבקר המדינה, תשי"ח - 1958; מדיניות בדיקת תלונות ע"י נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות, סעיף 3(ג) למסמך העקרונות להקמת הנציבות, מפורסם באתר משרד המשפטים justice.gov.il/units/commission)).