תא"ק 49891-02-14 בנק לאומי קריית שמונה 10976 נ' א. ר. ר. ר. לבניה ופיתוח בע"מ ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

לפניי בקשת הנתבע מס' 2 לביטול פסק הדין שניתן ביום 9/4/14 נגדו ונגד הנתבעים מס' 1 ו-3, חב' א.ר.ר.ר. לבניה ופיתוח בע"מ (להלן: "החברה") ומר סבאג סאלח.

בתחילה הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן ביום 22/4/14, שנדחתה עקב מתן פסק הדין. בקשה ראשונה לביטול פסק דין הוגשה ביום 28/4/14, אך לא צורף לה תצהיר וביום 18/5/14 הוגשה הבקשה הנוכחית. (מסיבה לא ידוע חלק מהבקשות הוגשו מספר פעמים, וניתנו להם מספרים שונים).

המבקש הצהיר כי קיבל את כתב התביעה ביום 4/4/14, ומסר אותו לטיפול בא כחו ביום 10/4/14, אך ביום 22/4/14 התברר לב"כ המבקש כי ניתן בתיק פסק דין. המבקש טוען כי אמנם אביו חתם על אישור המסירה ביום 5/3/14, אך מסר לו את הכתב רק ביום 4/4/14. הוגשו תצהירי המבקש ואביו, לפיהם האב מסר את כתב התביעה, שקיבל ביום 5/3/14 למבקש רק ביום 4/4/14.

לגוף התביעה טוען המבקש כי העביר את מניותיו בנתבעת מס' 1 ביום 7/7/11, וביום 30/8/11 בוטלה ערבותו, והנתבע מס' 3 הפך להיות ערב לחברה בבנק, וזאת וידא בעצמו בנסיעה עם מר סבאג סאלח לבנק. המבקש טוען כי ביום ביטול הערבות הנתבעת לא היתה חייבת כספים לבנק. עוד טוען המבקש כי המשיב לא מיצה את ההליכים נגד החברה, לא מסר לו כל הודעה או התראה, וזאת למרות שביקר בסניף על בסיס יומיומי להפקדת צ'קים וכסף.

המשיב הגיש תגובה ביום 5/6/14, ומסר אותה לחברו בדואר רשום, שהתקבל ביום 10/6/14. למרות החלטתי מיום 8/6/14, שגם היא נשלחה לב"כ המבקש, לא ניצל המבקש את זכות התגובה לתגובה.

בתגובתו הצביע המשיב אל אי אמיתות בתצהירי המבקש ואביו. כך בטענה על מועד המסירה הצהירו המבקש ואביו כי האב קיבל את כתב התביעה ביום 5/3/14 אך מסר אותו למבקש רק ביום 4/4/14 (סעיף 8 לתצהיר המבקש, סעיפים 3 ו-4 לתצהיר מר רפיק רדא). בבקשה להארכת מועד מיום 22/4/14 נכתב: "ביום 4/3/14 התקבל כתב התביעה אצל המבקש, המבקש אמור להגיש כתב הגנה מטעמו עד ליום 4/4/14" (סעיפים 2 ו-3 לבקשה להארכת מועד). המשיב טוען כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בעקבות מסירת פסק הדין למבקש. לתגובה צורף תצהיר המוסר בעניין מסירת כתב התביעה, אך לא אישור מסירה של פסק הדין. על כן ברור כי אין המבקש זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בביטול משיקול דעת בית המשפט, טוען המשיב כי העובדה שלמרות שקיבל את כתב התביעה ביום 5/3/14 פנה לייצוג עו"ד רק ביום 10/4/14, מעידה על זלזול בחובתו הדיונית במודע, בגינו אין להושיט למבקש סעד.

לגוף ההגנה טען המשיב כי המבקש חתם על כתב הערבות לחובות החברה בבנק ביום 17/1/11 (העתק כתב הערבות צורף לתגובה), וכי אין בהעברת המניות כדי להפטירו מערבותו. המשיב טוען כי המבקש לא ביקש לבטל את ערבותו, וכי חתימת ערב נוסף מאוחר יותר מהווה בטוחה נוספת ולא החלפה של הערבות, כאמור בתנאיה. עוד טוען המשיב כי המבקש לא פירט מה היה מצב החברה בבנק בזמנים הרלוונטיים מבחינת חובות ובטחונות, ולא הציג הודעה על ביטול ערבות כנדרש, וכפי שהיה זכאי לשלוח, אם ביקש לבטל את ערבותו, ויהיה עליו לפצות את המשיב בגין הנזק כתוצאה מביטול הערבות.