תא"ק 49721-12-15 פרץ נ' לוי ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לביטול פסה"ד שניתן נגדם בתיק זה ביום 7.7.16 בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד.

לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובעת ובתשובת הנתבעים לתגובה, אני מחליט כך:

בראשית הדברים אני מוצא לקבוע, כי נוכח העובדה (הלא שנויה במחלוקת) לפיה ביום 26.6.16 ניתן צו כינוס נגד הנתבע 1 במסגרת תיק פש"ר (מחוזי ת"א) 31887-03-16, מעוכבים בזאת כל ההליכים בתיק ביהמ"ש שבנדון נגד הנתבע 1 (בלבד). לפיכך, בקשת הביטול שבנדון נדונה כבקשתה של הנתבעת 2 בלבד, ואם הנתבע 1 מעוניין שיינקטו הליכים כלשהם (לרבות בקשת ביטול) גם בעניינו בתיק שבנדון, עליו לפנות לביהמ"ש של פש"ר בבקשה ליתן לו רשות לכך.

מצאתי כי דין בקשת הביטול – להתקבל.

דין בקשת הביטול להתבטל מחובת הצדק: לא שוכנעתי כי בוצעה מסירה כדין של מסמכי התביעה לנתבעים. התובעת והשליח הפרטי מטעמה טוענים כי ביצעו המסירה ברח' סירני 6 חולון, אולם מצאתי לקבל את טענת הנתבעים כי הם כלל לא גרים בכתובת זו וכי מסמכי התביעה (שהודבקו עפ"י הטענה ברח' סירני 6) לא נמסרו לידיהם: ראשית, כתובתם החוקית של הנתבעים (הכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין – ראו הגדרת "מען" בתקנה 1 לתקסד"א) הינה ברח' סירני 12 בחולון; שנית, הנתבעים טוענים כי הם מתגוררים ברח' סירני 12 בחולון; שלישית, התובעת (למעשה ב"כ התובעת) לא שמרה על המסמכים שלדבריה מעידים כי ניסתה תחילה למסור את מסמכי התביעה ברח' סירני 12 ללא הצלחה, וניתן טעם, בלתי מספיק בנסיבות, לפיו "עקב תקלה טכנית אישור המסירה לא נמצא"; רביעית, מזכירות ביהמ"ש שלחה את פסה"ד לנתבעים לפי הכתובת ברח' סירני 12, ודואר ישראל אכן מסר להם שם המסמכים (הנתבעת 2 חתמה על אישור המסירה הסרוק בתיק); חמישית, מסירה בהדבקה הינה תמיד מסירה שאין ביטחון שהשיגה את מטרתה (מסירה בפועל) משאין ידיעה וביטחון מה עלה בגורל המסמכים המודבקים, ובנסיבות שלנו הנתבעים בהחלט רשאים ליהנות מהספק לגבי הגעת המסמכים בפועל לידיהם; שישית, טענת התובעת (או בנה למעשה) לפיה הנתבע יצר קשר עם התובעת לאחר ובעקבות מסירת התביעה לידיו היא טענה שלא פורטה מספיק ולא נמסרו בה פרטים מלאים, בניגוד למצופה. לא הובהר בתצהיר התגובה של בנה של התובעת מתי בדיוק (או בערך) פנה אליו ואל ב"כ התובעת הנתבע במטרה להסדיר החוב, באיזה אופן נעשתה הפנייה ומה בדיוק (או בערך) נאמר וסוכם באותן פניות נטענות. בהקשר זה יצוין כי ראוי היה שב"כ התובעת תמסור גם היא תצהיר מפורט לביסוס טענה זו בדבר פניית הנתבע אליה להסדרת החוב, דבר שלא נעשה.

לא מצאתי בנסיבות, ונוכח מסקנתי בדבר ביטול מחובת הצדק, להידרש לטענות ההגנה שהועלו ע"י הנתבע 1. אני סבור שראוי שהנתבעת 2 תגיש בקשת רשות להתגונן, שתעמוד לבירור ולהכרעה ע"י המותב שידון בה. אעיר, כי ראיתי שבתגובת התובעת לבקשת הביטול נרשם (רק בבקשה ולא בתצהיר התומך בה!) כי התובעת הפחיתה מיתרת החוב בתיק ההוצל"פ (שבו מבוצע פסה"ד שבנדון) את כל התשלומים אשר שולמו ע"ח "הכספים שהועברו למשיב". מדברים אלה עולה, לכאורה, שיש ממש בטענת הנתבעים בדבר התחשבנות כספית רלוונטית בין הצדדים, אך ראוי שבבקשת הרשות להתגונן תתכבד הנתבעת 2 ותפרט ותרחיב היטב מה בדיוק סוכם ומה בדיוק וכיצד בדיוק וע"י מי בדיוק ומתי בדיוק שולם, תוך צירוף אסמכתות מלאות, גם מתיק ההוצל"פ שבנדון.

סיכום

פסה"ד שניתן בהיעדר בר"ל ביום 7.7.16 מבוטל, כנגד הנתבעת 2 בלבד.

התיק ייפתח מחדש.

מעוכב בזאת (ללא תנאי) ביצוע פסה"ד הנ"ל בהוצל"פ.