תא"ק 49392-06-16 ברדה ואח' נ' דואני ואח'

1. לפני מונחת בקשה למתן רשות להתגונן, לחילופין למחיקה על הסף ולחילופי חילופין למחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר במסגרת תביעה להשבת עודף תשלום שכר טרחה ששולם למבקשות על ידי המשיבים בגין טיפול בקבלת תגמולים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים [תיקון מס' 20] תשע"ה – 2014 [להלן "החוק" או "תיקון 20"].

המשיבים [התובעים] הם יוצאי גולת לוב שהוכרו כזכאים לתגמולים בגין החוק הנ"ל.

המבקשת 1 – שאיננה עו"ד במקצועה – טיפלה בהשגת התגמולים עבור המשיבים בעצמה וכן באמצעות המבקשת 2 שהיא חברה שבשליטתה.

המשיבים חתמו על הסכמי שכר טרחה עם המבקשות עוד לפני חקיקת החוק ושילמו למבקשות את מלוא השכר בהתאם להסכמים אלה.

2. דא עקא, שהתיקון שחוקק הגביל את גובה שכר הטרחה שצריך להיות משולם לעורכי דין ומטפלים מסוג זה של המבקשות, והחיל תיקון זה רטרואקטיבית גם לגבי התקופה שלפני חקיקתו, וממילא בפועל, מחייב את המטפלים ועורכי הדין בתביעות כאלה להשיב את עודף הכסף שגבו מעל הסכום הקבוע בחוק. המחוקק שהיה ער לעובדה שתיקון רטרואקטיבי כזה מעלה קשיים וממילא עשוי לייצור עוול מסוים כלפי המטפלים ועורכי הדין, שקיבלו את שכרם בהתאם להסכם מרצון [ר' הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מנהלית), התשע"ה-2014 (9.12.2014) (596); הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 21), התשע"ו-2016 (3.2.2016)(620); הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו-2016 (15.2.2016)(1019); פרוטוקול דיון ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 28.12.2014; פרוטוקול דיון ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 1.02.2016], אפשר לאותם מטפלים ועורכי דין– במסגרת התיקון – להשיב למיוצגים 25% מהסכום העודף במקום להחזיר את כולו, ובמקרה כזה הם יהיו זכאים להשאיר לעצמם את עודף השכר הנותר מבלי שתהיה למטופלים הזכות לתבוע אותם בתביעת השבה [ראה סעיף 8 [א] [ג] לחוק].

3. בעניינו, המבקשות בחרו שלא לנצל את האופציה שהחוק העניק להן ולהחזיר 25% מהשכר שקבלו, ובחרו להמתין ולראות באם יתבעו, ואז להתגונן- המסגרת תביעת השבה- בטענה שבנסיבות העניין של עשיית עבודה חריגה ההשבה תהיה בלתי צודקת וממילא תהינה זכאיות שלא להשיב את שכר הטרחה שקיבלו.

4. ביום 23.6.2017 הגישו התובעים [משיבים] תביעה לסכום קצוב בסדר דין מקוצר. בהתאם לכך, הוגשה ביום 14.11.2016 בקשת רשות להתגונן הכוללת בתוכה לחילופין בקשה למחיקה על הסף [426 לבקשה] ולחילופי חילופין בקשה למחיקת כותרת [סעיף 58 ו- 426 לבקשה]. הן שלוש הבקשות שלפני.

את יתדותיהן סומכות המבקשות באמור בסיפא של סעיף 8 [א] [ג] לתיקון ובדברי כב' נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) מ' נאור בבג"ץ 1201/15, 687/15 ,858/15, 1164/15 [סעיף 3 להחלטה] שציינה כי בהתאם להוראות התיקון קיימת ההגנה של הזכות להימנע מהשבה כאשר הדבר איננו צודק.

טיעון הגנה נוסף של המבקשות הוא ההסתמכות על סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979, ולפיו במקרה של השבה תילקח בחשבון העובדה כי הגבייה לא הייתה אסורה במועד גבייתה ובפגיעה שתגרם למטפל בתביעה כתוצאה מהשבה.

עוד טענו כי "לאור פגיעתו החמורה והקיצונית של התיקון לחוק בזכות הקניין שלהן ולאור היותו של תיקון 20 חקיקה רטרואקטיבית המגיעה כמעט לגדר חקיקה בלתי חוקית, יש לפרשו בצמצום רב" (בקשת הרשות סעיף 18). בהקשר זה יצוין, כי המבקשת 1 בעצמה הגישה עתירה בשנת 2015 לבית המשפט הגבוה לצדק [בג"צ 1201/15] כנגד אותו תיקון וממילא החיקוק שחייב אותה בהשבה של סכומי גבייה שנעשו בטרם חוקק החוק. עתירה זו אוחדה ביחד עם מספר עתירות נוספות באותו העניין [בג"ץ 687/15, 858/15, 1164/15], ובפס"ד ארוך וממצה של כב' השופט נ' סולברג אליו הצטרפו כב' הנשיאה מ' נאור וכב' השופט ח' מלצר, נדונה הפגיעה הנטענת על ידי המבקשות, נדחו העתירות.

5. ביום 28.2.2017 התקיים דיון בבקשות בו טענות הצדדים טענותיהם ונחקרה המבקשת 1. לאחר הדיון הגישו המשיבים [התובעים] סיכומיהם ביום 25.3.2017 ובהתאם הגישו המבקשות [הנתבעות] סיכומיהן ביום 3.4.2017.

בד בבד, ביום 7.4.2017, לאור הסכמת הצדדים, ובהוראות כב' ס' הנשיאה י' טויסטר- ישראלי, הופנו הצדדים להליך גישורי ועוכב המשך הטיפול בתיק.

בסופו של יום, לא צלח ההליך הגישורי, התיק חזר להתנהל וממילא לא נותר אלא להכריע בבקשות לגופן.

6. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי באריכות את טענות הצדדים וחקירת המבקשת 1, והסיכומים בעל פה, וקראתי את דברי סיכומיהם בכתב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לרשות להתגונן והחלופות שלה להידחות.

באשר לבקשה למחיקה על הסף- לא מצאתי כי התביעה נעדרת עילה. נהפוך הוא, עילת התביעה מעוגנת כהלכה בחוק וממילא כל הטענות המועלות בהקשר אותה עילה- השבת הכספים- כנגדה, מקומן להיטען במסגרת בקשת הרשות להתגונן ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

באשר לבקשה למחיקת כותרת- הטענה למחיקת הכותרת הועלתה באופן כללי בלבד במסגרת הבקשה לרשות להתגונן (סעיף 58 לבקשה) כאשר היא נעדרת נימוקים. הכלל הוא כי תביעה שעניינה סכום קצוב, שאיננו זקוק להערכה או שומה אלא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ראויה כי תתברר בסדר דין מקוצר. בעניינו, הסכום הקצוב של התביעה וממילא הסכום הנתבע על ידי כל אחד מהתובעים הוא סכום מוגדר ומהווה נגזרת של חישוב אריתמטי פשוט- הוא הסכום שכל אחד מהתובעים שילם בפועל לנתבעות [המבקשות] פחות הסכום שכל אחד מהתובעים צריך לשלם על פי תיקון 20. בהקשר זה יצוין, כי העובדה שהנתבעות [המבקשות] חולקות על גובה הסכום ואופן חישובו (שכן לשיטתן זכאיות לתגמולים מעבר לאלו הקבועים בחוק) אינה שוללת את היותו סכום קצוב. לעניין זה, ראה את ספרו של ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית-1991, בעמ' 622: