תא"ק 49130-05-13 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' אידאל הובלות בע"מ ואח'

כללי

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה כספית על סך 100,000 ₪ שהוגשה על ידי המשיב בסדר דין מקוצר ועילתה חוב כספי של המבקשת 3 ודרישה להשבתו, מכח התחייבות חתומה. ביום 22.07.2013 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו- 2, על ידי כב' הרשם אריה ביטון, ומשכך נותרה לדיון בקשת הרשות להגן של המבקשת 3.

טענות הצדדים

המשיב, טוען כי הנתבעת 1, חברה שעסקה בהובלות, פתחה חשבון אצל המשיב ביום 08.01.2007 בסניף בבת ים, וחתמה על טפסי פתיחת חשבון ובהן הסכימה לתחולת הוראות החוברת "תנאים כלליים לפעילות באשראי (לקוח עסקי)" על נספחיו ושנמסר לה במעמד החתימה וכן על תנאים כלליים לניהול חשבון.

נטען כי במסגרת תנאי פעילות האשראי, הוסכם כי הבנק יהיה רשאי לדחות מתן אשראי, לעכבו, להקטינו או להפסיקו לפי שיקול דעתו. כמו כן, הוסכם כי הלקוח מתחייב לשלם את כל הסכומים המגיעים למשיב ובמידה והלקוח לא יסלק את כל הסכומים המגיעים לבנק או במקרה בו הודיע על ביטול מסגרת משיכת היתר או על הפסקת האשראי, יישאו כל הסכומים שלא שולמו בריביות ובהתאם לאמור בהסכם.

המשיב טוען כי ביום 31.03.2009 חתמו הנתבעים 2 ו-3 על כתבי ערבות מתמדת, כאשר הנתבע 2 חתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב הנתבעת 1 וכתב זה מהווה גם התחייבות לשיפוי. נטען כי המבקשת 3 חתמה על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 100,000 ₪ שהנו גם כן התחייבות לשיפוי. המשיב טוען כי הנתבע 2 והמבקשת 3 חתמו כלפי המשיב בערבות מוחלטת, בלתי מסוייגת ובלתי מותנית בכל סייג ותנאי, ובנוסף חתמו כי מוותרים על דרישת פרעון מוקדמת מהנתבעת 1, טרם דרישת הסכומים הנ"ל. המשיב טוען כי במסגרת ההסכם חתמו האחרונים גם על תניה לפיה המשיב יהיה רשאי להימנע מלהודיע על אי קיומם של חיובים כלשהם על ידי הנתבעת 1 וכן לדחות או להשהות הגשת דרישות נגדו, לערבות מבלי שהדבר יחשב כתקדים, ויתור, התיישנות או רשלנות מצד הבנק. נטען כי ההסכם האמור שנחתם, כלל גם התחייבות לשיפוי בו התחייבו לשפות את המשיב בגבולות סכום הערבות על כל נזק, הוצאות ואבדן כספים שיגרמו לבנק בקשר למתן האשראי לנתבעת 1.

המשיב טוען כי פנה מספר פעמים למבקשת 3 בדרישה לתשלום חובה אך נסיונות אלו לא צלחו, ומשהמבקשת 3 חתומה על כתב ההתחייבות חבה את הסכום הנקוב בו, 100,000 ₪.

המבקשת 3 טוענת כי בטחה בבעלה, הנתבע 2, לו נשואה מזה 25 שנה, ובמשיב, אשר הטעו אותה וניצלו אותה לצורך החתמתה כערבה לחובות הנתבעת 1, שהיתה בבעלותו של הנתבע 2. לטענת המבקשת, הנתבע 2 הנחה אותה לחתום על הערבות תוך שהציגה כערבות לטובת חשבונם הפרטי, ובעוד שהמשיב לא ווידא כי המבקשת 3 מודעת למהות חתימתה, ואף לא עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו. בהקשר זה מציינת המבקשת 3 , כי הנתבעת 1 הוקמה ונוהלה על ידי הנתבע 2, אשר החזיק ב- 100% ממניות הנתבעת 1, וכאשר המבקשת 3 משמשת בחברה בתפקיד פקידותי בלבד. לטענת המבקשת 3, המשיב העניק לה ולנתבעים את שירותיו במשך 25 שנה, בחשבונם הפרטי. לאורך שנים אלו, הוחתמה על מסמכים שונים, משכך טוענת המבקשת 3, כי לא הבינה את תוכן המסמכים שחתמה עליהם, וכי עשתה זאת, מאחר וסמכה על פקידת הבנק שליוותה אותם במשך כל השנים.

לטענת המבקשת 3, זומנה במהלך שנת 2009 למשיב לצורך חתימה על מסמך בחשבון הפרטי שלה ושל הנתבע 2, ולא הוסבר לה כי היא חותמת על ערבות ועל השלכות חתימה זו. כמו כן, נטען כי לא נמסרו למבקשת 3 עותק מהערבות ,או מסמכי הסבר בהתאם לנדרש בסעיף 24 לחוק הערבות. נטען כי לא גולו כלל הפרטים הנדרשים בהתאם לסעיף 22 לחוק הערבות, כמו הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב, וכן שהנתבעת 1 נטלה הלוואה מהמשיב אשר נרשם בגינה שיעבוד אצל רשם החברות. משכך, פטורה המבקשת 3 מערבותה בהתאם לסעיפים 23(א)(1) ו- 23(א)(5) לחוק הערבות. המבקשת 3 טוענת כי מרגע חתימתה על טפסי הערבות, היתה חשופה לתביעה בגין ההלוואה שנטלה הנתבעת 1, ובעצם הפכה לחייבת בפועל במלוא סכום ההלוואה, במצב דברים מעין זה, היה הבנק חייב לגלות לערב את המידע האמור. נטען כי מעשיו האמורים של המשיב, עולים לכדי הטעיה מצד תאגיד בנקאי כלפי לקוחות לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, שדין הפרתו הינו ביטול הערבות.

המבקשת 3 טוענת כי לא הומצאה לה הודעה לערב כאמור בסעיף 26(א) לחוק הערבות, ומשכך נגרם לה נזק בגובה סכום התביעה כנגדה. כמו כן, נטען כי לא צורפו לכתב התביעה המסמכים הדרושים לצורך הגשת בקשת רשות להתגונן, כגון דפי חשבון המתייחסים לתקופה הרלוונטית בה הוחתמה המבקשת 3 על הערבות, וכי לא צורף הסכם הלוואה בגינו נרשם השעבוד.

דיון והכרעה