תא"ק 48940-03-15 מי חדרה בע"מ נ' כנסת יצחק

התובעת רשות מקומית הגישה כנגד הנתבעת עמותה רשומה תביעה כספית בסדר דין מקוצר בת כ-200,733 ₪.

כתב התביעה מציין כי התובעת הינה תאגיד מים ניקוז וביוב הפועלת כתאגיד עצמאי על פי החוק ובמסגרת תפקידיה גם לספק מים לתושבי חדרה ואחריות על תפעול תשתית הביוב, כמו גם קביעת אגרות מים וביוב.

הנתבעת מחזיקה או החזיקה ב- 11 נכסים כמפורט בכתב התביעה בגין המתחייב מההחזקה באותם נכסים נצבר חוב כסכום התביעה בגין אגרות מים או צריכת מים, כמו גם אגרות ביוב, הכל כמפורט בנספח א' של כתב התביעה.

נספח ב' של כתב התביעה הוא העתק מספרי התובעת המאשר קיומו של החוב המהווה גם רשומה מוסדית, בהתאם לפקודת הראיות.

מכתב התראה הנושא תאריך 2/3/2015, צורף כנספח ג'.

ביום 21/10/2015 ביקשה הנתבעת להוסיף בעל דין לתובענה ובהחלטה שניתנה יומיים לאחר מכן נדחתה הבקשה .

בו ביום הוגשה גם בקשה מוסכמת להגשת בקשת רשות להתגונן וביום 28/11/2015 הוגשה בקשת הרשות להתגונן המחזיקה 43 עמודים.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מנהל הנתבעת, מר דוד בירנבוים המצהיר בשם הנתבעת, כי עיריית חדרה נשאה בתשלום אגרות מים והיטלי ביוב במהלך שני עשורים ואף הופיעה ברישומים לאורך השנים כמחזיקה בנכסים נשוא כתב התביעה לצורך החיוב באגרות מים והיטלי ביוב וזאת גם מתוקף היותה הגוף העומד מאחורי מוסדות החינוך בעיר.

נספח א' של התצהיר (העתק מדו"חות פירוט תחשיב מים צורף כנספח א' – זהו מסמך הנושא את הלוגו של התובעת ומציין מתחת לכותרת שם המשלם כי כל התשלומים עד לתאריך קריאה 28/4/2014 המשלמת היא עיריית חדרה ומאז ואילך הנתבעת).

באמצע 2011 הוסב שם המשלם לנתבעת בשם העירייה, עפ"י אותו מסמך.

נספח ב' של התצהיר הוא הסימוכין לשינוי פרטי המחזיק בנכס והוא נושא תאריך 1/10/2014 שאז כי נרשמה העירייה כמחזיקה. רישום שם הנתבעת כמחזיקה בוצע בלא כל הודעה מוקדמת ומבלי שניתן לה להשמיע עמדתה בנושא.

כל זאת בניגוד לכללי מינהל ציבורי תקין ובחוסר סמכות.

פניית הנתבעת לגורמים מוסמכים בעירייה, עפ"י המוצהר בסעיף 10 הסתיימה בהבטחת האחרונה להסדיר את תשלום החוב באמצעות רישום העירייה כמחזיקה, אך לא כך אירע.

העיריה מחויבת לשאת בתשלום האגרות מכוח הנחיות מנכ"ל משרד הפנים וחוזרי מנכ"ל שנזכרים בסעיף 12 לתצהיר.

התצהיר ברובו מבוסס על יעוץ משפטי אשר מן הסתם מבטאות עמדה משפטית ולא עובדתית כגון, זכאות הנתבעת להשתתפות המדינה בתקציבו, מדרג כניסה לתוקף של חקיקה זו או אחרת, והמשותף לכל הוא השאלה, מי אכן צריך לשאת בסכומים הנתבעים בכל מיני מועדים שונים.