תא"ק 48694-07-14 נסים בישראל בע"מ נ' מועצה מקומית תל מונד

שקלתי את טענות הצדדים לעניין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להגן ולהלן החלטתי:

א.לנגד עיני הצבתי את: האיחור בהגשת הבקשה, יחסית למועד קבלת התביעה, אליבא הנתבעת; את הנימוק המקורי לבקשה להארכת המועד (החלפת ייצוג); את העובדה כי הוגשה בקשה ליתן פסק דין בהעדר הגנה; את מהותה תביעה וסכום התביעה; את טענת הנתבעת כי ההמצאה לא היתה בהתאם לתקנות. אדגיש, כי התעלמתי, לצורך מתן ההחלטה, בטעמי ההגנה לגופה ולפרטי פרטיהם (שהרי טרם הוארך המועד להגשת הבר"ל).

ב.שני הצדדים, מיוצגים בידי עו"ד מלומדים, שלא חסכו מאמץ לפרט היטב הנמקותיהם והפניותיהם לפסיקה רלבנטית. כל אחד מהם תומך יתדותיו בפסיקה התומכת בגישתו.

ג.מעל לכל, יש ליתן את הדעת בראש ובראשונה לזכותה גישה לערכאות שהוכרה בעתה אחרונה בפסיקת בתיה משפט, לרבות פסיקה מחייבת של כב' ביתה משפט העליון, כזכות יסודית בשיטה המשפטית בישראל. לאורה של זכות יסוד זו, יש לאזן את האינטרסים המנוגדים של הצדדים.

ד.האיזון הנ"ל מחייב, לטעמי, להיעתר לבקשה.

הדין קובע כי בעל דין יורשה להגיש בקשת רשות להגן באיחור, אם שכנע את בית המשפט כי האיחור לא נבע מזלזול בוטה בהליך המשפטי, כי עילת האיחור לא הייתה בשליטתו, וכי כלל נסיבות העניין (לרבות אך לא רק) הטענות לגוף המחלוקת, מצדיקות להאריך את המועד.

ה.במקרה שלפני, לא הוכח "ברחל בתך הקטנה" כי בוצעה המצאה כדין של התביעה לנתבעת. עם זאת, הגשת הבקשה להארכת המועד, והודיית הנתבעת בקבלת התביעה, מלמדות כי המצאה בוצעה בפועל, כך שניתן יהיה להסתמך על "כלל הידיעה" כגובר על "כלל ההמצאה הפורמאלית". אלא, שהנתבעת אינה כבעל דין יחיד רגיל. הנתבעת הינה רשות מקומית. לא בכדי נקבעה דרך המצאה ייחודית לרשות המקומית, ולא בכדי כתבתי כי יש לעמוד על כללי התקנות בדווקנות. זאת, משום שכרשות מקומית לא ניתן להסתמך על כך שכל פקיד זוטר ידע כיצד לנהוג בתביעה. מאחר ואין לדעת מי מבין עובדי הנתבעת קיבל את התביעה, לא ניתן לזקוף לחובתה עיכוב שחל בהעברת התביעה לטיפול משפטי ראוי.

ו.אין חולק כי הנתבעת נדרשה לחילופי ייצוג. הנתבעת טענה כי בא-כוחה הקודם התפטר מן הייצוג. זו נסיבה שאינה בשליטת הנתבעת, גם אם ההתפטרות באה בעטיים של חילוקי דעות כאלה ואחרים בינה לבין בא-כוחה. בהיותה רשות מקומית, אין הנתבעת רשאית לפנות לייצוג משפטי חדש, בטרם ניהול הליכים מנהליים, כגון מכרז. כידוע, אלה דורשים את זמנם. גם מטעם זה, נוצרו נסיבות שאינן בשליטת הנתבעת.

ז.היקפה של התביעה, סכום התביעה ומידת הבירור הנדרשת לצורך הכנת בקשת רשות להגן אף הם מצדיקים, מבחינת נסיבות העניין הכוללות, להיעתר לבקשה. ודוק, הנתבעת כרשות ציבורית מחזיקה כספי ציבור ואם תחויב בדין, יחול החיוב על הציבור. בהיבט זה, לכל הפחות, יש לאפשר לנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן, תחת מתן פסק דין על יסוד מחדל פרוצדוראלי.