תא"ק 48627-02-15 בנק דיסקונט כרמיאל 11174 נ' אסדי

בעניין בקשת רשות להתגונן

1.ביום 22/02/15 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 67,340 ₪ בגין ערבותה של הנתבעת מיום 22/10/10 לחוב של ג'בר אסדי, המוגבלת בסכום של 60,000 ₪. התביעה הוגשה על בסיס החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 29/01/15, לפיה מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי וניתן להגיש תביעה נגד הנתבעת כערבה. לכתב התביעה צורפו המסמכים הנדרשים, הכוללים כתב ערבות, דף מידע לערב, אובליגו הכולל את גובה החוב המובטח בערבות, החלטת רשמת ההוצל"ע בדבר מיצוי הליכים ואישור מסירה של ההחלטה הנ"ל לנתבעת.

2.ביום 28/04/15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן. הנתבעת טוענת כי כאשר חתמה על ערבות נאמר לה במפורש כי במקרה של פיגור בהחזר, תקבל הודעה בכתב. הנתבעת טוענת כי מעבר לדברים אלה, לא קיבלה כל הסבר מהבנק התובע. הנתבעת טוענת כי כיום היא מגלה שכבר אז הייתה לחייב העיקרי יתרת חוב משמעותית בחשבון ואם הייתה יודעת על כך, לא הייתה מסכימה לחתום. הנתבעת טוענת כי נגרם לה נזק בכך שלא קיבלה כל הודעה מהבנק, שכן אם הייתה מקבלת הודעה שכזו בעבר, הייתה דואגת לכך שהחייב העיקרי יסלק את החוב. הנתבעת טוענת כי, כפי שעולה מייפוי הכוח שצורף לתביעה, החייב העיקרי הפר את חובותיו כלפי התובע כבר בשנת 2011. עוד נטען כי החוב המוכחש כולל בתוכו חיובי ריבית חריגה, שאסור להטיל אותה עליה כערבה.

3.בהתאם להחלטה המורה לו לעשות כן, הגיש ב"כ התובע תגובה במסגרתה ביקש לדחות את הבקשה ולחילופין, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה. נטען כי הנתבעת השתהתה בהגשת הבקשה באופן שמלמד על הודאה בזכויות הבנק ותביעתו. נטען כי לאור הוראות סעיפים 16, 17 ו-23 של כתב הערבות, אין לאפשר לנתבעת לפטור את עצמה מהאמור בדפי הבנק שצורפו לתביעה על ידי טענה סתמית בדבר אי ידיעת דבר פיגור. מודגש לעניין זה כי הנתבעת חתמה על ערבות לבעלה ולכן נטל השכנוע המוטל עליה כבד. נטען כי במסגרת חתימתה על דף המידע לערב והצהרת הערב, אישרה הנתבעת בכתב את ידיעתה בדבר הפרטים הכלולים בכתב הערבות, לרבות שיעור הריבית.

4.ביום 23/06/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובע. נטען כי בקשת הרשות להתגונן הוגשה במועד ולכן אין ממש בטענת התובע בדבר שיהוי בהעלאת הטענות. נטען כי אין די במסמכים שצורפו לתביעה כדי לשחרר את הבנק מהחובות הקוגנטיות שלו כלפי הנתבעת כערבה, לרבות החובה לשלוח הודעה אודות פיגור של החייב העיקרי. נטען כי אין כל בסיס משפטי לטענה לפיה היות הנתבעת בת זוגו של החייב העיקרי מעלה את נטל השכנוע הרובץ עליה. נטען כי במסגרת בקשת רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. נטען כי אין בתביעה כל פירוט בעניין חישוב הריבית. נטען כי הנתבעת יכולה לטעון לשיהוי כאשר חלפו למעלה מ-4 שנים עד למתן ההחלטה בדבר מיצוי הליכים.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 30/05/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט, בשל היעדר פירוט מספיק של טענות ההגנה וכפי שיפורט להלן.

6.בפסיקה נקבע כי קשר משפחתי של הערב עם החייב העיקרי אינו פוטר את הבנק מחובת הגילוי. ת"א (שלום תל אביב) 178245/02 פסק דין מיום 13/11/05.

עם זאת, כאשר מתברר שהערבה היא אשתו של החייב העיקרי, על הערבה לפרט במסגרת תצהירה כיצד יתכן כי נזקקה לקבלת הודעות מהבנק התובע כדי לדעת שבן הזוג שלה אינו משלם את החזרי ההלוואה כסדרם. העובדה כי לא ניתן כל פירוט בנוגע למערכת היחסים בין הנתבעת לבין בעלה בתקופה הרלוונטית ובנוגע לאופן הטיפול בבית הנתבעת בדברי דואר המתקבלים מגורמים שונים, לרבות הבנק התובע, אינה עומדת בחובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן.

7.העובדה כי ניתן להעלות במסגרת בקשת הרשות להתגונן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, אינה משחררת מחובת הפירוט בנוגע לטענות שכאלה. הנתבעת תיארה כיצד אמרו לה היכן לחתום ומהו הדבר היחיד שהוסבר לה טרם חתימתה על מסמכי הערבות. הנתבעת לא הסבירה מה מנע ממנה לעיין לפחות בדף המידע לערב, הכולל את הנתונים העיקריים בכל הנוגע לערבות.

8.גם הטענה בדבר אי קבלת הודעות מהבנק לוקה בהיעדר פירוט, לפחות בכל הנוגע לנזק שנגרם לנתבעת בשל אי קבלת ההודעות. אין מחלוקת שעל פי סעיף 26 לחוק הערבות, היה על התובע להודיע לנתבעת תוך 90 יום מהיום בו הפר החייב העיקרי את חיוביו כלפי הבנק התובע. כאשר מדובר בערבה שהיא בת הזוג של החייב העיקרי, היה מקום לפרט במסגרת הבקשה אלו פעולות יכולה הייתה הנתבעת לעשות כדי לגרום לחייב העיקרי לשלם את חוב הפיגורים. אין די בטענה הכללית, לפיה הנתבעת יכולה הייתה לבצע פעולות שכאלה.