תא"ק 48486-06-13 עירית ירושלים נ' מסלמאני

מבוא

1. לפני בקשה להחייאת תיק התובענה שנסגר בשל שגגת המזכירות ולמתן פסק דין כנגד הנתבע לאחר שבקשתו לרשות להתגונן נמחקה.

2. התובענה הוגשה בגין חוב ארנונה לשני נכסים שבהם מחזיק הנתבע, המצויים ברחוב עצמה 9999 באזור התעשייה עטרות שבירושלים.

3. על פי רישומי התובעת (להלן: "העירייה") חוב הארנונה בגין הנכס שמספר זיהויו בעירייה הוא : 305101220020029 (להלן: "נכס 29"), לתקופה שמיום 1.1.09 עד יום 31.12.12, עומד על סכום של 1,974,786 ₪ (!) (נכון ליום 17.6.13). חוב הארנונה בגין הנכס שמספר זיהויו בעירייה הוא 305101220020037 (להלן: "נכס 37"), לתקופה שמיום 1.1.06 עד יום 10.12.12 עומד על סכום של 28,620 ₪ (נכון ליום 17.6.13).

4. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן בגדרה טען כי הגיש השגות וערר בגין דרישות החוב אשר מעכבות את תשלום הארנונה. עוד טען כי ההשגות שהגיש לשנים 2009 -2012 לא נענו על ידי העירייה במועדים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "החוק"), ובהתאם להוראת סעיף 4 לחוק - השגה שלא נענתה על ידי מנהל הארנונה בתוך 60 יום יראוה כאילו החליט מנהל הארנונה לקבלה. הנתבע פירט בבקשת רשות להתגונן את השגותיו באשר לסיווג הנכס, אף העלה טענות שונות באשר לאופן חישוב הריבית שנערך על ידי העירייה.

5. ביום 31.3.14 החליטה וועדת הערר לדחות את השגותיו של הנתבע.

6. הנתבע הגיש ערעור על החלטת וועדת הערר (אשר נדון בעמ"נ 62275-07-14), וביום 29.10.14 ניתן פסק דינו של כב' השופט ד"ר יגאל מרזל (להלן: "פסק הדין"), שבגדרו נקבע כי בגין נכס 37 יינתן פטור לתשלום ארנונה לשנים 2009 – 2012; בגין נכס 29 יינתן פטור של נכס ריק למשך 6 חודשים ביחס לתקופת החוב לשנים 2011 – 2012; וליתרת התקופה ישונה הסיווג ל"מפעלי תעשייה ג'". כל יתר טענותיו של הנתבע נדחו.

7. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין זה, (בר"מ 8737/14), אשר נדחתה בסופו של יום.

8. ביום 1.9.14, עוד בטרם מתן פסק הדין, התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן בפני כב' הרשם הבכיר ניר נחשון. כיון שהערעור המנהלי עדיין היה תלוי ועומד בפני בית המשפט, לא ניתנה החלטה בבקשה ונקבע דיון נוסף.