תא"ק 48428-06-14 עירית ירושלים נ' סביתאן ואח'

א. כללי

1. בפניי בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות, של יתרת תובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר בגין חובות ארנונה. התובענה הוגשה ביום 30.6.14, וחובות הארנונה שביחס אליהם נטענת התיישנות נוצרו עד יום 31.6.06 (כך על פי הבקשה).

   ב. השתלשלות ההליך

2. ביום 30.6.14 הגישה התובעת את התובענה שכאן, על סך 100,100.23 ₪. ביסוד התובענה חובות ארנונה עבור תקופות שונות ובלתי רצופות, החל מיום 16.8.04 ועד יום 31.12.13.

3. ביום 13.11.14 הגיעו ביניהם הצדדים להסדר שלפיו הנתבעים ישלמו את חובות הארנונה לתקופה שמיום 31.12.06 ואילך, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכר טרחה כמפורט בהסדר. אשר לחובות שמיום 16.8.04 ועד 31.12.06, הוסכם שהנתבעים יוכלו להגיש בקשת רשות להתגונן. להסדר זה ניתן תוקף של פסק דין חלקי בהליך.

4. בהתאם להסדר הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן, שבה העלו טענה אחת ויחידה, היא טענת התיישנות. לטענת הנתבעים, החובות שעד ליום 31.6.06 התיישנו שכן התובענה הוגשה ביום 30.6.14. במאמר מוסגר יצוין כי נראה שהתאריך שבו נוקבים הנתבעים שגוי, שכן חודש יוני אינו כולל 31 ימים, וההסדר הנזכר לעיל התייחס לתקופה שעד ליום 31.12.06.

5. בהחלטה מיום 14.12.14 ציינתי כי נוכח טענת ההתיישנות שהועלתה יש לראות את בקשת הרשות להתגונן כבקשה לסילוק על הסף, והוריתי על הגשת תשובה ותשובה לתשובה. כמו כן ציינתי כי בהעדר בקשה לקביעת דיון, תישקל האפשרות להחליט בבקשה על סמך כתבי הטענות בלבד.

6. ביום 8.3.15 השיבה התובעת לבקשה וטענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, נוכח הליכי גבייה מינהליים שונים שנקטה לאורך השנים. בין היתר ציינה התובעת כי מעת לעת שלחה לנתבעים מכתבי התראה, וכי בשנים 2010-2014 אף הטילה עיקולים על חשבונות הנתבעים, והליכים אלה משעים את מירוץ ההתיישנות.

7. הנתבעים השיבו לתשובה וטענו כי התובעת התרשלה בגביית חובותיה וכי מרבית המכתבים ששלחה לא הגיעו ליעדם כעולה מרישומי התובעת עצמה. בכל מקרה טענו הנתבעים כי הליכי גבייה מינהליים אינם יכולים להשעות את מירוץ ההתיישנות.

   ג. דיון והכרעה