תא"ק 48021-05-15 מדינת ישראל נ' בצלאלי

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) בת ה-86 המטופלת ע"י מטפל ונעדר לטפל בענייניה ,ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה שהגישה נגדה התובע ( להלן: "המשיב" ) בסדר דין מקוצר.

לטענת המבקשת , היא ובעלה המנוח ( להלן: "המנוח" ) הנם בעלי הזכויות בנכס נשוא התביעה ובעלה המנוח טיפל ברישום הזכויות בטרם נפטר, יחד עם ילדיו והסדיר את חובותיו למשיב בסך 116,423.37 ₪. עוד לדבריה הוצא למנוח להוון את זכויותיו בתמורה לסך 73,000 ₪. לטענתה המנוח שילם 20,000 ₪ על חשבון ההיוון וקיבל ארכה לתשלום היתרה.

לדברי המבקשת , המנוח פנה ביוזמתו למשיב, בשנת 2010 בבקשה להשלים את הליך ההיוון וביקש מחילה על ההיוון אולם בקשתו למחילה על הריבית נדחתה. יתרת החוב בגין דמי ההיוון עומדים על 53,000 ₪ נכון ליום 21.10.07. המבקשת טוענת כי פנתה אל המשיב בבקשה להקפיא את דמי החכירה לפי החלטה מס' 1030 להחלטות מנהל מקרקעי ישראל בשל נסיבותיה ובהתאם לאישורים שנמסרו.

המבקשת עותרת לקבלת רשות להתגונן כיוון שמדובר בחוב כספי שנובע מחישובים שאינם ברורים ולגבי חלק מהחישובים , לחישוב אין הסבר. לטענתה צריך להבין מדוע ואיך נוצר החוב . לטענת המבקשת המחלוקת מתחדדת לאור המסמכים שצורפו מיום 13.3.11 שם עולות אפשרויות שונות להסדר חוב. לדברי המבקשת יהיה בנסיבות הללו ראוי לשמוע ממה נובע החוב שכן הדפסת חשבון מסוים לא אומרת שקיים חוב.

המשיב בתגובתו טוען כי למבקשת חוב בסך 169,106 ₪ בגין תשלום דמי חכירה מ- 2008 עד לשנת 2014, כולל מע"מ. לטענת המשיב, חוב בגין דמי חכירה שנתיים מהווה הפרה יסודית של שטר השכירות שבעטיה קמה למשיב זכות לאכיפת התביעה כלשונו.

לטענתו לא הועלתה כל הגנה כנגד חוב החכירה ולא נטען כנגד גובה החוב. כל שנטען ע"י המבקשת הוא שלחוכר זכות להוון ולקבל את ההצעה שהוצאה לו בשנת 2007.

לגבי המכתב מלשכת שר הבינוי שצורף ע"י המבקשת , הרי שהאחרונה או המנוח לא שילם את חוב ההיוון , אין קיבול ואין התחייבות. מטעם המנהל.

דיון:

בעא 465/89 - גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בעמ, פד מה(1), 66(04/12/1990) נקבע:

"למותר לציין, שהתקנות אינן קובעות הנחיות אימתי יש ליתן רשות להתגונן ואימתי יש לסרבה, וכללים בענין זה נתגבשו במרוצת השנים בפסיקה ענפה של ערכאה זו. זו ההלכה כפי שסוכמה על ידי ד"ר י.זוסמן, נשיאו של בית משפט זה בעבר, בספרו סדרי הדין האזרחי (מהד' חמישית; ירושלים, 598 (1988):

"בטרם תבוא התובענה לדיון, יושב בית המשפט על המדוכה, בשלב ביניים, ובודק את טענות ההגנה של הנתבע. מאחר שטענותיו אומתו בתצהיר, נמנעה במידה רבה מהנתבע האפשרות להעלות טענת הגנה כוזבת; לשם כך יהא נאלץ להצהיר לשוא. בשלב זה עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' - נותנים לנתבע רשות להתגונן... אך אם נוכח בית המשפט או הרשם לדעת, שתצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, אפילו לא לכאורה - אינו נותן לנתבע רשות להתגונן, והתובע נוטל פסק דין, ללא דיון בתובענה. בדרך זו מקצרים את המשפט".

במכתב המנוח מיום 1.6.08 ( להלן: "המכתב" ) למר אבי אלמוסלינו, גזבר מנהל מקרקעי ישראל- מחוז ת"א עולה טענה שלכאורה, המנוח שילם עבור דמי החכירה בסך כולל של 53,008.48 וחלק מההיוון בסך 15,000 ₪. לטענת המנוח באותו מכתב, הוא גייס חלק מכספי ההיוון בסך 116,423.37 ₪. טענת הנתבעת, הנסמכת על עדות הבן שמואל שליווה את המנוח בפגישות שהתנהלו אצל המשיב, הינה, שנאמר למנוח כאשר התייצב לצורך השלמת הליך ההיוון כי אם ישלם את כל דמי החכירה וחלק מההיוון לא יצטרך לשלם דמי חכירה ( ראה עמ' 1 , שורות 19-21 לפרוטוקול ישיבת 22.2.16 ) בהמשך נטען ע"י הבן שמואל כי אביו הגיע למינהל לצורך תשלום כל דמי ההיוון נאמר לו "...למה אתה ממהר?" ( עמ' 2, שורות 1-5 לפרוטוקול ישיבת 22.2.16 ).

מטענות הנתבעת ועדות הבן, עולה שקיימת הגנה לכאורה, בשאלה אם המנוח הופטר מתשלום דמי חכירה והוצע לו לשלם דמי היוון. שאלה שתידון בהליך ההוכחות

לאור האמור יש למבקשת ניתנת רשות להתגונן. התצהיר התומך בבר"ל ישמש כתב הגנה.

תצהירי התובעת יוגשו עד ליום 1.7.16 ושל הנתבעת עד 15.10.16

דיון ההוכחות יתקיים ביום 6.11.16 בשעה 09:00