תא"ק 47588-06-15 ברנע נ' יונגרמן

1.לפניי עתירת המבקש לסילוק התביעה שכנגדו על הסף, ולחלופין למחיקת כותרת. החלטתי זו נוגעת לבקשה לסילוק על הסף בלבד בשל העדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

2.המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש על סך 300,000 ₪. המשיב טען בכתב התביעה כי הצדדים ניהלו מו"מ לייסוד שותפות וחתמו ביום 30.10.2013 על הסכם ייסוד שותפות שצורף לכתב התביעה כנספח א' (להלן: "ההסכם"). לטענת המשיב התחייבו הצדדים להשקיע הון התחלתי, כאשר המשיב התחייב להשקיע סך 300,000 ₪ (סעיף 10 להסכם) ואף לרשום את השותפות ברשם השותפויות (כעולה מסעיף 2 להסכם). המשיב טוען, כי הוא משך לפקודת המבקש שיק בסך 300,000 ₪ בגין חלקו בהשקעה הראשונית ושיק זה נפרע. המשיב טען עוד, כי השותפות לא הוקמה באופן רשמי ובפועל היא לא התקיימה, והמבקש – שהיה אמור לנהל את השותפות – לא עשה דבר לקידומה, והוא נטל לעצמו את הסך 300,000 ₪.

3.בבקשתו לסלק את התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית טען המבקש כי למעשה מדובר בתביעה לפירוק שותפות, אשר הינה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי – בהתאם לסעיפים 46, 47 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה- 1975 (להלן: "פקודת השותפויות"). המבקש טוען כי לשם הכרעה בתובענה על בית המשפט לבחון לעומק את ההתנהלות הכספית של השותפות ואת ההתחייבויות והנכסים – לשם חלוקת הכסף, ומכאן שמודבר בתביעה לפירוק השותפות.

4.לטענת המבקש, טל ברנע – שהמשיב היה איש הצללים שלו, הוא אשר עזב את השותפות "בנסיבות מקוממות ואף פליליות, והותיר אחריו אדמה חרוכה", כאשר נטל 8 פנקסי שיקים של השותפות ונעלם. לטענת המבקש על פי הסכם המייסדים פירוק השותפות תיעשה בדרך של עריכת התחשבנות ותשלומי חובות, וככל שאכן כך יהיה, יתגלה כי המשיב הוא אשר חייב למבקש כספים. עוד לטענתו, על פי הסכם המייסדים אין כל מסלול אחר לפירוק השותפות ולהשבת ההשקעה הכספית. לטענת המבקש, העובדה שהשותפות לא נרשמה אינה מעלה או מורידה כיוון שהיא התקיימה בפועל והיא נוהלה באמצעות טל. לבסוף טוען המבקש כי המשיב לא הוכיח כי השותפות הורידה את כספו לטמיון, ועל כן לא ברור כלל מהו נזקו ועל מה מתבססת תביעתו.

5.המשיב טוען בתגובתו כי בקשה זו אמורה להידון כחלק מניהול ההליך, על פי החלטת כב' השופט נווה מיום 13.12.15. המשיב מפנה לתגובתו שהוגשה זה מכבר, ובה טען כי השותפות מעולם לא יצאה אל הפועל, וכי המשיב מודה, למעשה, כי קיבל את הכסף לידיו. לטענת המשיב אין להתייחס לשותפות כאל שותפות לא רשומה, כיוון שלא מתקיימים התנאים שנקבעו בדין בענייננו, דהיינו כי ישנם קשרי שותפות הכוללים חשבון משותף, מקום עסק משותף, רכישת ציוד ועוד. המשיב נסמך גם על סעיף 13 להסכם המייסדים הקובע כי במקרה של סכסוך תהא הסמכות נתונה לבית משפט השלום בקריות.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ראיתי לדחות את הבקשה. להלן אנמק מסקנתי.

7.ראשית, ראיתי לסלק טענת המשיב לפיה בית המשפט (מפי כב' השופט נווה) הכריע כי הבקשה תידון כחלק מניהול התיק. עיון בהחלטת כב' השופט נווה מיום 13.12.15 מלמד כי בית המשפט הורה כי הבקשה לסילוק על הסף תידון כטענת סף, דהיינו, כי היא תוכרע בטרם תתברר התביעה לגופה. על כן, אדרש לבקשה זו לגופה.

8.לעיתים, בבואו של בית המשפט להכריע בטענה של סמכות עניינית, עליו לאתר מהי השאלה האמיתית השנויה במחלוקת בין בעלי הדין (ראו: ע"א 613/77 אדלר נ' שומרי אמונים בע"מ, פ"ד לב(1) 788, 792), אולם זאת בעיקר כאשר כרוכים בתביעה אחת סעדים שבסמכותם של בתי משפט שונים ועליו להכריע מהו העיקר ומהו הטפל. מעבר לכך, ההלכה המושרשת הינה כי אבן הבוחן בשאלת הסמכות העניינית הינה הסעדים שנתבעו בכתב התביעה ולא מהותה של התביעה (ראו: ע"א 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן פ"ד לז(3) 1, 13-14; וכן רע"א 8105/11 אברהים ג'ולאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן תק-על 2011(4) 3356 , 3361).

9.בענייננו, ישנה מחלוקת עובדתית האם הוקמה שותפות בפועל ואם לאו, ושאלה זו אין מקומה באכסניה של בקשה לסילוק על הסף. ככל שיוכיח המשיב כי את טענותיו, אין לומר כי תביעתו חסרת סיכוי, ועל כן אין זה המקרה לסלק את התביעה על הסף. בנוסף, על פי הפסיקה בעת בחינת הסמכות העניינית המבחן אינו מהות התביעה אלא מבחן הסעד, ובעניינו אין מדובר בסעדים שונים המצויים בסמכות בתי משפט שונים, אלא שאלה עקרונית – האם מדובר בתביעה לפירוק שותפות או שמא בתביעה כספית רגילה. כיוון ששאלה זו הינה שאלה עובדתית אשר תתברר במהלך המשפט, ראיתי כי אין מקום להכריע בה כעת. לפיכך יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מאחר ולו תוכחנה הטענות האמורות בתביעה, הרי השותפות לא קמה, והמשיב תובע תביעה כספית בגין עילה שמקורה אינו בדיני השותפויות או בפקודת השותפויות כי אם בדיני החוזים או בדיני עשיית עושר ולא במשפט.

10.ועוד, סעיף 47 לפקודת השותפויות קובע כי:

"מקום ששותף זכאי לדרוש פירוק שותפות או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על היפוכו של דבר- לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה, ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר..."

התנאי להקניית סמכות לבית המשפט המחוזי הוא, אפוא, "מקום ששותף זכאי לדרוש פירוק השותפות או שנסתיימה השותפות". בענייננו התובע כופר בקיומה של שותפות או בהיותו שותף, ועל כן, על פניו, לא מתקיים תנאי זה.

11.לאמור לעיל אוסיף כי ביחס למקרים בהם שותף תובע שותף בתביעה כספית, קיימות בפסיקה גישות שונות. נראה, כי במקרה דנן, מקום שהתובע כופר בטענת השותפות, והוא תובע סעד כספי, אין מקום להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי. לעניין זה ראו האמור בע"א 2702/92 אהרון גיזבורג נ' יוסף גבן יוסף פד"י מ"ז (1) 540 בו תבע המשיב את המערער להשיב לו כספים בהתאם להסכם לייסוד שותפות. בית המשפט העליון דחה הטענה כי ההליך הנכון הוא לפנות בהליך לפירוק השותפות והוא קבע:

"המערער ביטל את ההסכם בטרם הוגשה תביעה לפירוק והמשיב ביקש אף הוא, כמתואר לעיל, לראות את ההסכם כמבוטל. ההליך של פירוק השותפות נתייתר. כאשר שני הצדדים, כל אחד לחוד, ביקש לראות את ההסכם כבטל, לא היה מה לפרק. משבוטל ההסכם קמים לצדדים הסעדים הקבועים בחוק התרופות ובהם סעד ההשבה".

12.כלומר, כאשר מדובר בשותפות, אך אין עוד מה לפרק, והסעד הוא על פי דיני התרופות , יידון ההליך בפני בית המשפט המוסמך לפי הסכום. בענייננו, התובע כופר בקיומה של שותפות, ודורש סעד עפ"י דיני התרופות. על כן, נראה, למצער בשלב זה, כי בית משפט זה קנה סמכות לדון בתביעה, ואין מקום להיעתר לבקשה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי – בהיעדר סמכות עניינית.

13.הבקשה לסילוק על הסף נדחית, אפוא.

14.המבקש ישלם למשיב הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 1,500 ₪.