תא"ק 4751-05-15 חדדי נ' שדרה ירוקה חברה לבניין (2003) בע"מ ואח'

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, על סך 102,000 ₪, בה נטען כי המבקשים "מתחמקים מתשלום החוב [שאושר במסגרת תוקף של פסק דין שניתן להסכם פשרה בין הצדדים] משך למעלה משנה" (ס' 2 לכתב התביעה).

המבקשים עתרו להתיר להם להתגונן בפני התביעה כמו גם למחוק את הכותרת של סדר דין מקוצר, וכן לסלק על הסף את התביעה כנגד המבקש 2 וכנגד מר דוד בובליל (הנתבע 3).

בדיון שהתקיים בפני ביום 8.9.15 הסכימו הצדדים כי מר בובליל יימחק מכתב התביעה (ר' החלטה מיום 8.9.15) – כך שהבקשה לגבי סילוק התביעה על הסף ביחס אליו לא נדרשת עוד.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בדיון.

ב"כ המבקשים טען כי ביחס למבקש 2 יש מעשה בית דין ואין עילת תביעה כנגדו.

בנוסף, נטען כי המבקשת 1 ביצעה תשלומים בהתאם להסכם הפשרה, לאחיו של המשיב – וככל שישנו סכסוך בין המשיב לאחיו אין הוא מעניינה. נטען כי המשיב מסרב לקבל לידיו חזקה בדירה ללא הצדקה וזאת רק לשם הגדלת הפיצוי לו הוא טוען כי הוא זכאי.

ב"כ המשיב, מנגד, חזרה על הטענה כי המשיב לא קיבל את התשלומים המגיעים לו מכח ההסכם והבהירה כי הליקויים בדירה לא מאפשרים את מסירת החזקה בה.

דיון

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "