תא"ק 47489-04-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' מזרחי ואח'

בפני בקשת המבקשים להורות על ביטול ההחלטה שניתנה ביום 17.12.14, ולפיה נדחתה בקשתם להורות על ביטול פסק דין שניתן בתיק. הבקשה נדחתה לאחר שהמבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע בה.

פסק הדין שביטולו התבקש ניתן ביום 23.6.14, לאחר שהמבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן במועד שנקבע.

המבקשים טוענים כי לא ידעו על מועד הדיון שנקבע ליום 17.12.14, משום שעברו דירה והפעילו שירות "עקוב אחרי" לשם קבלת דברי דואר בכתובתם החדשה.

לבקשה צורף אישור על הפעלתו של שירות זה ולשם המחשה – מכתב מהביטוח הלאומי שנשלח לכתובתם הקודמת של המבקשים והועבר לכתובתם החדשה. על גבי המעטפה של המכתב מן הביטוח הלאומי (נספח ב' לבקשה) ניתן להבחין במדבקה ובה מצוינת הכתובת המעודכנת של המבקשים – ת.ד. ***, ראשון לציון ***.

המשיב טוען כי למבקשים אין, למעשה, כל טענות כנגד החוב עצמו וכי הם בוחרים "להתל בבית המשפט הנכבד, במשיב ובבא כוחו" במטרה "למשוך זמן ולהימנע מתשלום החוב".

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ההזמנה לדיון שנקבע ליום 17.12.14 נשלחה למבקשים עוד ביום 23.9.14, ואף על גבי אישורי המסירה (הממוענים לכל אחד מן המבקשים בנפרד) מופיעה מדבקת שירות "עקוב אחרי" לכתובת המבקשים, ועל גביה אותה כתובת שצוינה על המדבקה שהודבקה על מעטפת המכתב מן הביטוח הלאומי שהוזכר לעיל.

אף על פי כן, על גבי האישורים צוין כי דבר הדואר "לא נדרש".

משכך, ספק אם ניתן לקבל את טענת המבקשים כי הם "עומדים על כך שלא קיבלו את ההזמנה לדיון" (ס' 8 לבקשה).

עוד יצוין, כי גם בבקשה המקורית לביטול פסק הדין (בקשה מיום 16.7.14) וגם בזו שהוגשה לביטול ההחלטה הדוחה בקשה זו (כפי שהוגשה ביום 12.1.15) טוענים המבקשים כי יש להם "טענות מהותיות כנגד החוב", אך הם נמנעים מלפרטן ואף מלציין את תוכנן, ולו בכותרת.

מנגד, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.