תא"ק 47461-06-16 עירית ירושלים נ' ס. לורנצו יצוא יבוא שיווק והשקעות בע"מ ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 18.12.16 שניתן בהעדר הגנה ביום 24.10.16 ובקשה להתיר למבקשים והגיש בקשת רשות להתגונן.

ראש וראשון יצוין כי החלטה זו ניתנת מכח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 241(ד) לקתנות סדר הדין, התשמ"ד- 1984, על יסוד החומר המצוי בתיק, וללא שראיתי צורך בחקירת המצהירים או בבירור עובדתי שאינו דרוש לצורך הכרעה בהליך זה.

לטענת המבקש 2, הוא קיבל את כתב התביעה אך לא הזמנה המבהירה לו שעליו לבקש רשות להתגונן, ולתומו סבר כי יוזמן בהמשך לדיון בבימ"ש ושם יציג את עמדתו. לדבריו, לא שיער שיקבל פסק דין בהעדר. משלא צורפה לכתב התביעה הזמנה לפי טפס 17 לא בוצעה הזמנה כדין ודין פסק הדין להתבטל.

לגופה של תביעה למבקשים טענות הגנה כבדות משקל ובכלל זה התיישנות ולכל הפחות שיהוי בהגשת התביעה. כמו כן מרבית החוב אינו שייך למבקשת 1, אשר החזיקה בנכס עד לשנת 2009 או בסמוך ולא מעבר לכך. לאחר מועד זה הוחזק הנכס על ידי גורם אחר. החברה עצמה נותרה חייבת לבעלי המניות כספים רבים שלוותה מהם, אשר נוכח מצבה הכלכלי לא ניתן לגבותם. צורפו ראיות לכאורה לתמיכה בטענה זו.

לטענת המשיבה, ככל שהבקשה לא תידחה היא עומדת על חקירת המבקש 2 על תצהירו ומבקשת קביעת דיון לשם כך.

לטענת המשיבה, אין מקום לביטול פסק הדין בנסיבות בהן המבקש מאשר בבקשתו שקיבל את התביעה. המבקש קיבל גם את טופס ההזמנה לדין בניגוד לטענתו ביחד עם כתב התביעה ביום 25.9.16. המבקש חתם עליהם בעצמו.

לטענת המשיבה פסק הדין הומצא לידי המשיב ביום 7.11.16 והיה עליו להגיש את הבקשה לביטול עד ליום 7.12.16 אך הוא לא עשה כן וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. מדובר במבקש שידע על ההליך והתעלם ממנו וכעת טוען בחוסר נקיון כפיים טענות סרק. לגוף טענות ההגנה טוענת המשיבה כי מרבית החוב לא התיישן, ומנגד בוצעו תשלומים על חשבון החוק אשר מאפסים את מרוץ ההתיישנות, מה גם שנשלחו דרישות והתרעות במשך השנים. לעניין טענת אינני מחזיק לא הוגשה הודעת חדילה כמחוייב בפקודת העיריות, ולא הוסדר החוב לתקופה שאינה במחלוקת. כמו כן, מדובר בטענה שיש להעלות במישור המנהלי במסגרת השגה ולא בהליך אזרחי.

מדובר בחברה שרוקנה מנכסיה ולא הסדירה את חובותיה במשך תקופה ארוכה. לא צורפו מלוא המסמכים שהיה על המבקש לצרף. מדוחות החברה שהוגשו עולה כי לחברה היו נכסים וציוד בסכומים גבוהים מאוד ולא צוין מה עלה בגורלם, ונמשכו משכורות גבוהות כך שאין ממש בטענת המבקש כי לא הועברו נכסים מהחברה החייבת למבקש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נראה לביהמ"ש שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

מעיון בתיק עולה, כי כתב התביעה נמסר לידי המבקש ביום 4.8.16 ולא כפי שנטען בתגובת המשיבה ביום 25.9.16 (סעיפים 2, 26). ככל שבוצעה מסירה של כתב התביעה גם ביום 25.9.16 ביחד עם אישור מסירה, כפי טענת המשיבה ואין ראיה לכך, אין בכך כדי לאיין את טענת המבקש שלמסירה ביום 4.8.16 לא צורפה הזמנה כדין. בנסיבות בהן המשיבה לא התייחסת לטענת המבקש לגבי המסירה ביום 4.8.16, והיא התייחסה למסירה במועד אחר, וגם לא צורף תצהיר מטעמה, אין מנוס מקבלת הבקשה. ביהמ"ש לא השתכנע שלמסירה ביום 4.8.16 צורפה הזמנה כדין ולכן פסק הדין יבוטל.