תא"ק 47321-09-13 פזגז גליל מערבי בע"מ נ' עודה

העניין שבפני, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני תובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.

התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 12,008 ₪. על פי המפורט בכתב התביעה, ביום 9.8.2009 נכרת הסכם לאספקת גז לנתבע, המפעיל עסק של הסעדה. התובענה נסמכת על "חוזה לאספקת גז ולהשאלת ציוד" מספר 09136 מיום 9.8.2009, וכרטסת הנה"ח לפיה נותרה יתרה בלתי מסולקת נכון ליום 31.5.2010 בסך של 12,008 ₪.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן במסגרתה טען (הטענות קובצו לפי מהותן):

• כי אין בסיס לתובענה, שכן לגישתו עמד בכל חובותיו כלפי התובעת, ולא נותרה כל יתרת חוב מצדו כלפיה. בהקשר זה טען הנתבע כי הכמויות הנטענות על ידי התובעת לא סופקו לו, (ואף לא בהתאם ללוח הזמנים שהיה מוסכם על הצדדים), מה גם שהייתה תופעה של חיובים שגויים עקב מעשי גניבה מטעם עובדי הנתבעת (ומציין פרטי עובדת אשר לכאורה כרוכה הייתה בפעילות שכזאת).

• עוד טען הנתבע להיעדר יריבות שכן החוזה נכרת מול "פזגז 1993 בע"מ" בעוד התובענה הוגשה על ידי תאגיד ששמו שונה.

• הנתבע טען כי סכום התביעה אינו ברור, שכן כתב התביעה לא מפרט מהות החיוב הנתבע, ואינו מפרט ממה מורכב החוב, ומשלא צורפה כרטסת לגבי כל תקופת הפעילות (אלא כרטסת המאגדת שלושה חודשי פעילות בלבד) אין התובענה ראויה להתברר כתובענה בסדר דין מקוצר. מפנה הנתבע בהקשר זה לכך כי הכרטסת אשר צורפה הכילה יתרת פתיחה שלגישתו היא שנויה במחלוקת, וסכום התובענה קרוב מאוד לאותה יתרת פתיחה, משמע, החיוב הרלוונטי שלא הוכח כלל לא מפורט בכרטסת אשר צורפה.