תא"ק 4703-01-17 סוליט מערכות בע"מ נ' כרטא דיגיטל בע"מ

עיינתי במכלול כתבי הטענות הנוגעים לשאלת הסמכות המקומית. המבקשת טוענת כי הסמכות נתונה לבתי המשפט בירושלים, באשר שם נכרת ההסכם ולשם סופק המוצר (כפוף לטענותיה לגוף העניין). המשיבה טוענת לסמכות מכוח תקנה 3(א2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הדנה ב"תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט", וזאת משני טעמים: ראשית, מרבית התכתובות, לרבות אספקת המוצר, היו ע"ג רשת האינטרנט (באמצעות דואר אלקטרוני), ושנית, המוצר שסופק הוא מוצר "אינטרנטי" באופיו. המבקשת דוחה טענות אלה, בנימוק שלא לכך כיוון מתקין התקנות.

בלא להידרש לניתוח תחולתה של תקנה 3(א2) האמורה, אני סבור שדין הבקשה להתקבל. כתב התביעה עצמו (שעל פי תקנה 9(6) לאותן תקנות חובה לפרט בו את העובדות המקימות סמכות לבית המשפט) מבהיר מדוע סבורה המשיבה (התובעת) כי בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה, והטעם הוא "מקום כריתת ההסכם, מקום בו הצדדים נפגשו לראשונה", שהוא בבית אחת מעובדות המשיבה, בתחום שיפוט מחוז המרכז.

אלא, שכתב התביעה עצמו מפרט כי כריתת ההסכם עצמה (לאמור, הסכמת המבקשת להצעת המשיבה) היתה בתכתובת, כשבועיים לאחר אותה פגישה ראשונה.

אמור מעתה: המשיבה עצמה לא סברה, בעת הגשת כתב התביעה, כי התביעה נכנסת לגדר תקנה 3(א2) הנזכרת, ולא הסתמכה עליה בקביעת הסמכות המקומית. לטעמי, היא מנועה עתה מלהישען על הוראות תקנה זו, בתור הצדקה למפרע של בחירתה; ומאחר שכתב התביעה עצמו מאיין את נימוקיה-שלה להקניית סמכות לבית משפט זה – הרי שיש לקבוע כי בית המשפט נעדר סמכות, וזו נתונה לבית משפט השלום בירושלים.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 900 ₪.

לאור האמור אני מורה על העברת התיק לבית משפט שלום במחוז ירושלים. התיק יובא בפני כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים, לקביעת בית המשפט שידון בו.

תשומת לב בית המשפט הנעבר, כי בקשות נוספות ממתינות למתן החלטה.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.