מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' לוי

תשלום שגוי מהתובעת לנתבע המקים את שאלת היקף ההשבה בדיני עשיית עושר ולא במשפט.

עובדות הרקע שאינן במחלוקת

1. הנתבע היה מבוטח אצל התובעת, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, בפוליסות שנפתחו ע"י מקום עבודתו הקודם (המעביד הקודם ייקרא להלן: "בית"ר" ופוליסות אלו יכונו "הפוליסות המקוריות").

2. בשנת 2002 פדה הנתבע את כספי שתי הפוליסות המקוריות שעמדו לזכותו, ולאחר פדיון זה לא נותרו כספים בפוליסות והן בוטלו.

3. לאחר סיום עבודת הנתבע בבית"ר התגלעו בינהם מחלוקות כספיות אשר הוכרעו בהליך בוררות. במסגרת יישום פסק הבורר פנה מפרק בית"ר לתובעת וביקש לדעת האם נפדו על ידי הנתבע פוליסות שפתחה עבורו בית"ר.

4. המפרק הודיע לנתבע שתשובת התובעת הייתה כי כבר נפדו על ידו פוליסות כאמור לעיל. הנתבע ביקש לוודא את הדבר, שכן לטענתו לא זכר כי פדה את הפוליסות, ועל כן פנה לתובעת וביקש פירוט מצב.

5. ביום 18.2.2013 שלחה התובעת הודעה לנתבע לפיה עומדים לזכותו כספים שונים בפוליסה דולרית מס' 903518 (נספח ג' לתצהיר הנתבע). בהודעה זו של התובעת לא נרשם מס' ת.ז. של הנתבע.

6. בעקבות הודעה זו ביקש הנתבע וקיבל מהתובעת טופס בקשה לפדיון, מילא בו את פרטיו לרבות מספר תעודת הזהות שלו, חתם עליו וקיבל בעקבותיו את כספי הפוליסה האמורה.

7. לטענת הנתבע ערך בא-כוחו בירור טלפוני נוסף ובעקבותיו סבר כי יתכן והאמירה שהפוליסות המקוריות לעיל נפדו הייתה לצורך איחודן בפוליסה החדשה שפרטיה הופיעו בהודעת התובעת לעיל. על כן פנה ב"כ הנתבע לתובעת, במכתב מיום 22.4.2013, ציין את מספר תעודת הזהות של הנתבע ואת מספרי הפוליסות נשוא הבירור וביקש למצות את הבדיקות ולקבל אסמכתא לפדיון הנטען.