לוינשטין נכסים בתחנה בע"מ ואח' נ' אבו קישק ואח'

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לארכה להגשת בקשת רשות להתגונן בת 30 יום.

תחילה אערוך סקירה של הקיים בתיק

• ביום 21.02.17 התובעות הגישו נגד הנתבעים תביעת פינוי וסילוק יד ממקרקעין. כפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים פלשו שלא כדין למקרקעין בבעלות התובעות ותפסו בה חזקה, כל זאת מבלי שנתנו התובעות הסכמתן.

• ביום 25.04.17 הוגשה בקשה למתן פס"ד בהיעדר בקשת רשות להתגונן כנגד הנתבע 1.

• ביום 14.5.17 הוגשה מטעם הנתבעים בקשה לארכה להגשת בקשת רשות להתגונן בת 30 יום (להלן – "בקשת הארכה"), תוך שב"כ התובעות נתן הסכמתו עד ליום 17.5.17. נטען כי לנתבעים זכות במקרקעין הנדון ולצורך הוכחת טענתם, נדרשים הם בפרק זמן נוסף להגשת בקשת רשות להתגונן. כמו כן נטען, כי לתובעות לא יגרם כל נזק ממתן הארכה שכן, רכשו הן את המקרקעים הנדון, לפני שנתיים ונמנעו הן מעשיית שימוש בו עד להגשת תובענה זו.

• ביום 17.5.17 הוגשה תגובה מטעם התובעות לבקשת הארכה, אשר אינה נתמכת בתצהיר ובה נטען כי התובעות מתנגדות לבקשה. כפי הנטען הנתבעים הגישו בקשה הארכה לתובעות ביום 30.4.17, כאשר האחרונות נתנו הסכמן עד ליום 15.5.17. נטען כי מלבד הסכמתן הקולגיאלית של התובעות למתן ארכה חלקית שלא זכתה לתגובה ולא הובאה לידיעת ביהמ"ש, עוד מיהרו הנתבעים להגיש את בקשת הארכה יום לפני תום המועד שהוסכם ע"י התובעות. בנוסף נטען, כי בקשת הארכה הוגשה לתובעות כעבור 61 יום מיום המצאת כתב התביעה לנתבע 1 וכעבור 35 מיום המצאת כתב התביעה לנתבע 2, ועל כן, היעתרות לבקשת הנתבעים אינה מידתית, וזו תביא לעיכוב נוסף ובלתי סביר בתובענה. כמו כן נטען, כי הנתבעים לא העניקו נימוק ראוי לארכה ולמעשה, נהנים הם שלא כדין מהנכס הנדון, בעוד התובעות סובלות מפגיעה אקטיבית ממושכת בזכותן הקניינית. התובעות מבקשות לדרוש מהנתבעים להגיש כתב הגנתם עד ליום 25.5.17.

• ביום 21.05.17 הוגשה תשובה מטעם הנתבעים לבקשת הארכה. נטען כי התובעות מנהלות הליך נוסף נגד הנתבע 2, בו ביהמ"ש נעתר לבקשת הארכה. בנוסף נטענו טענות זהות לבקשת

  הארכה, לפיהן לא ייגרם כל נזק לתובעות במתן הארכה.

   

  דיון והכרעה

  לאחר עיון בבקשת הנתבעים בתגובת התובעות ובתשובת הנתבעים, אני מקבל את בקשת הארכה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות בסך 2,000 ₪ לתובעות, ללא קשר לתוצאות התביעה.