תא"ק 45705-03-11 עיריית ירושלים נ' גית ואח'

1.כנגד הנתבעים הוגשה תביעה כספית בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס אותו מחזיקים ו/או החזיקו הנתבעים בשכונת שועפט.

על פי סעיף 3 לכתב התביעה החוב מתייחס לתקופה שמיום 1.1.01 ועד ליום 31.10.10.

2.בבקשתם לרשות להתגונן טוענים הנתבעים באמצעות תצהירו של הנתבע מס' 1 ביום 10.7.07 ליתן כנגדם פסק דין על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים ולפיהם עליהם להרוס את הנכס וזאת לאור העובדה כי הבית נבנה ללא היתר בניה כדין.

עוד נטען כי התביעה הוגשה לאחר שעברו כ-10 שנים.

עם ביצוע צו ההריסה הפך הנכס לבלתי ראוי למגורים ולפיכך לא ניתן לחייבו בתשלום ארנונה.

3.מחקירתו הנגדית של נתבע מס' 1 עולים הנתונים הבאים: הנתבעים פירקו את קירות הבית לפני כ-10 שנים אך מצילומים של הנכס ניתן להבחין כי הבית לא נהרס כליל.

כמו כן העיד כי במשך כל השנים לא שילם כל ארנונה שכן לשיטתו במחנה הפליטים שועפט בו מצוי הנכס לא משלמים. מנגד לא היה לו כל הסבר לנתונים שהוצגו לו כי במהלך שנת 2008 בוצעו חיובים בחשבון הארנונה.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להתגונן להידחות.

בנסיבות העניין שוכנעתי כי בניגוד לגירסת הנתבעים כי הנכס אינו ראוי לשימוש הרי שלאור תמונות שהוצגו מתברר כי אכן נעשו שינויים בנכס הרי שאין לומר כי המדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש שאינו מחוייב בארנונה.

אף לו היה מצב הנכס במצב נכנס לגידרו של סעיף 350 לפקודת העיריות היה על הנתבעים לפנות אל התובעת בזמן אמת ולהגיש בקשה לפטור את הנכס מחיוב ארנונה לאור מצבו הפיזי.

הנתבעים אינם טוענים כי נקטו בהליך זה או בכל הליך אחר על מנת לקבל פטור מתשלום ארנונה.

בכל מקרה קבלת פטור כאמור לעיל הינה בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה אצל התובעת ואין לבית משפט זה סמכות לדון במתן הפטור.