תא"ק 45400-02-15 עירית ירושלים נ' לוי

1. לפניי בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן.

2.מאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע לעמק השווה, ובהתאם להסכמתם בדיון מיום 6.12.15 כי תינתן החלטה בבקשת רשות להתגונן על יסוד הטיעונים הכתובים, ניתנת החלטה זו.

3.בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את התובע בתשלום חוב ארנונה בסך 270,974.49 ₪ בגין שימוש בשני נכסים. האחד, נכס שקיבל סיווג "מגורים" בשטח של 65 מ"ר לגביו נצבר חוב לתקופה שמיום 1.1.04 עד יום 13.10.10; והשני, נכס שקיבל סיווג "עסקים" בשטח של 48 מ"ר לגביו נצבר חוב לתקופה שמיום 1.1.03 עד יום 13.10.10.

4.שלוש טענות הגנה מרכזיות בפי הנתבע: הנתבע מבקש להשיג על סיווג הנכס השני כעסק כאשר לטענתו הוא גר בחדרון והחדר הנוסף שימש כסטודיו בו ניתנו שיעורים פרטיים בציור לתלמידים ספורים ואין מקום לסווג כעסק. כמו כן טען לזכות בהנחה בארנונה בהיותו נכה צה"ל (מן התדפיסים שצורפו לכתב התביעה עולה כי ביחס לנכס המגורים ניתן פטור חלקי בהתאם לדין כך שיש לראות את הטענה כמתייחסת לנכס העסקי בלבד). בנוסף טען להתיישנות החוב לתקופה שקדמה לשבע השנים קודם להגשת התביעה באשר הליכי גבייה מנהליים אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות.

5.ככל שמדובר בטענת הסיווג - בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר) על-פי פרשנותו בהלכת בית המשפט העליון בעע"מ 2611/08 בנימין נ' עיריית תל-אביב (5.5.2010), גם אליבא הסוברים שיש סמכות להתיר העלאת טענה בדבר סיווג הנכס לפני בית המשפט למרות מסלול ההשגה הקבוע בחוק, "זו תופעל במקרים חריגים בלבד וכאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת." (פיסקה 1 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר אלה. על כן איני מוצאת ליתן לנתבע רשות להתגונן בטענה זו.

6.ככל שמדובר בטענה לזכות בהנחה בשל היות הנתבע נכה צה"ל - ספק אם עניין זה בא בגדר העניינים המנויים בסעיף 3 לחוק הערר; מכל מקום סברתי שיש מקום ליתן רשות להתגונן לנתבע בטענה זו מבלי שיש בכך לגרוע מטענותיה של התובעת בהקשר זה.

7.מצאתי כי טענת ההתיישנות מקימה עילה למתן רשות להתגונן ביחס לחוב הארנונה עד שבע שנים קודם להגשת התביעה. זאת בהינתן כי השאלה אם הליכי גבייה מנהליים שננקטו קודם לחלוף תקופת ההתיישנות משליכים על מרוץ ההתיישנות לצורך הגשת תביעה אזרחית בקשר עם אותו חוב תלויה ועומדת להכרעת בית המשפט העליון בגדרי רע"א 4302/16 עיריית ירושלים נ' פרידמן.

8.היות שגם על-פי שיטת הנתבע בטענות לגביהן ניתנה לו רשות להתגונן נותרו סכומים שלא שנויים במחלוקת, ביחס לאלה לא ניתנת לו רשות להתגונן. התובעת רשאית אם כן להגיש פסיקתה לחתימה ביחס לחוב הארנונה בנכס המגורים וביחס לשליש מחוב הארנונה בנכס העסקי והכל רק לתקופה שמיום 18.2.08 ועד יום 13.10.10.

9.המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.