תא"ק 45204-05-14 צ.ת.ג. 2001 מכון להעתקות אור בע"מ נ' ביג זול ישראל 1997 בע"מ

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 5.7.14 כנגד המבקשת בהעדר הגנה המורה לה לשלם למשיבה סך של 10,738 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

2.המדובר בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה כנגד המבקשת לתשלום יתרת חוב, לכאורה, כנטען בגין שירותי פרסום שהעניקה לה המשיבה ושתמורתם לא שולמה על ידי המשיבה במועד. לאחר הגשת התביעה, בהיעדר הגשת בקשת רשות להתגונן ולבקשת המשיבה ניתן פסק הדין האמור.

3.המבקשת טוענת בבקשה זו, כי עם קבלת כתב התביעה בחודש 5/2014 פנתה אל המשיבה בבקשה לניהול מו"מ, המשיבה שיתפה פעולה עמה אולם במהלך המו"מ הופתעה לקבל פסק דין בהיעדר הגנה בניגוד לסיכום עם המשיבה.

לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי המשיבה פנתה אליה בדרישה לתשלום החוב מוקדם מן המסוכם בין הצדדים; כי חתימתו של מנהל המבקשת אינה מופיעה על הזמנת שירותי הפרסום, משמע שירותים אלו לא הוזמנו על ידה; וכי קיים ספק בנוגע לאספקת השירות נוכח הוצאת חשבונית עובר לאספקת השירות בפועל.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה ביטול פסק הדין. לטענתה, הבקשה דנא הוגשה באיחור ניכר לאור העובדה שהמבקשת ידעה אודות פסק הדין שניתן נגדה, על פי טענתה היא, ביום 8.7.14 והגישה את הבקשה רק שנה לאחר מכן, זאת כאשר היא מקבלת שירותים משפטיים ומודעת לסדרי בדין ולוח הזמנים להגשת בקשה זו. לא הובא כל טעם מיוחד לאיחור. כמו כן, טוענת המשיבה כי לא נוהל כל מו"מ בין הצדדים כך שסיבת המחדל לאי הגשת כתב הגנה לא הובהרה. לעניין סיכויי ההגנה, טוענת המשיבה כי המבקשת לא הצביעה על טעמי הגנה ממשיים. על כן, מאחר ולא נפל פגם בעת מתן פסק הדין, שאלת ביטול פסק הדין היא שאלה שבשיקול דעתו של בית המשפט ובעניין זה סבורה המשיבה כי המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים לצורך כך.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, אך זאת בכפוף להוצאות.

6.ראשית, אתייחס למועד שבו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין ואעיר כי דעתי בעניין זה כדעת המשיבה. אין ספק, כפי שעולה מהודעת המבקשת עצמה, כי היא ידעה אודות פסק הדין קרוב לשנה עובר להגשת הבקשה.

יוצא, אם כן, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף המועד הקבוע על פי דין, שכן על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש או מהיום שבו נודע לו על פסק הדין.

7.עם זאת נקבע, כי בית המשפט רשאי להאריך מועד זה מטעמים מיוחדים שיירשמו. בעניין זה קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופטת (כתוארה אז) נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי:

"טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור, יש לתת את הדעת למכלול שיקולים ובהם מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת הסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו, למתן אורכה להגשתו".