תא"ק 4462-11-13 בוחבוט נ' מיגובסקי

בפני בקשה לביטול החלטתי מיום 2.11.2014.

ביום 11.9.2014 נקבע דיון בבקשה לביטול פסק דין מיום 12.12.2013. חרף החלטתי זו המשיב לא התייצב לדיון ועל כן ניתנה החלטה בהעדרו.

כעת טוען ב"כ המבקש כי ידע שלא יוכל להתייצב לדיון ועל כן ביקש מעו"ד לוי להתייצב במקומו. עו"ד לוי הגיש תצהיר ביום 5.11.2014, לפיו נאמר כי התייצב ביום הדיון באולם בית המשפט, אך עשה כן בשעה 11:00 וזאת למרות שהדיון נקבע לשעה 12:00. עוד טוען עו"ד לוי כי לאור ריבוי דיונים מקבילים לא עלה בידו להתייצב שנית בשעה 12:00 ואילו רק בשעה 13:00 הגיע, לאחר שכבר ניתנה החלטה.

גם אם אניח לטובת ב"כ המבקש כי עשה כל שיכולתו עת מינה את עו"ד לוי להופיע במקומו, הרי שאין כל סיבה מוצדקת לשאלה מדוע נעדר המבקש עצמו מהדיון וזאת מבלי שניתנה החלטה הפוטרת את התייצבותו.

באשר לטענה בדבר העדר תצהיר נראה כי המבקש ממשיך בהעלאת טענות פרוצדוראליות, אשר במקרה דנן אף אינן נכונות, למרות שקבעתי כי הגם שנפלו פגמים בפרוצדורה המהות גוברת.

באשר לטענה כי זיכרון הדברים מחייב למרות שלא נחתם בסופו של דבר הסכם, אציין כי פסק הדין אליו התייחס המבקש (בר"ע (ב"ש) 540/04) שונה מהמקרה שבפני וזאת כפי שיפורט להלן.

בפסק הדין בבית המשפט המחוזי בב"ש נקבע כי ככל וזיכרון הדברים מכיל הסכמה מפורשת בכתב לעניין הפרטים המהותיים והחיוניים של עסקת המכר, הרי שהוא הסכם מחייב. עוד נקבע כי גם אם היה מוכח שנקבע סעיף בע"פ, לפיו אם לא יאות הבנק "לגרור" את המשכנתא לדירה הנרכשת העסקה תבוטל, אין בהכרח להביא לביטול ההתחייבות לתשלום דמי התיווך.