תא"ק 4458-04-14 בנארי בע"מ נ' אלעד

הצדדים עדכנו את בית המשפט כי הנתבעת שילמה לתובעת את קרן החוב שנתבעה, ונותרה ביניהם מחלוקת באשר לשאלת הפרשי הצמדה וריבית ותשלום שכר טרחת עו"ד.

התובעת טוענת כי היה על הנתבעת לשלם את שכר העבודה מיד עם ביצוע העבודות, בשנים 2007 – 2009, ומטעמי שמירה על ערך הכסף יש לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית.

כן טוענת התובעת כי משהודתה הנתבעת בחוב, עליה לשאת בהוצאות התובעת לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד.

הנתבעת הבהירה כי אי תשלום חשבונות התובעת נבעה מטעות כנה במשרדיה, וכי לו היה מתקבל אצלה מכתב התראה מב"כ של התובעת, היה העניין מועבר לטיפול היועץ המשפטי ומוסדר ללא דיחוי. משכך, אין לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית, ולחילופין – בהפרשי הצמדה בלבד.

לטענת הנתבעת יש לערוך את החישוב, ככל שייקבע שעליה לשאת בהפרשי הצמדה (וריבית) מיום הנפקת חשבונית המס (יולי 2013) ולא ממועד מוקדם יותר, שלא צורפה כל אסמכתא לתמוך בו.

לכך השיבה התובעת כי נערכו פניות רבות לנתבעת, ורק לבקשתה הוצאה לה חשבונית מסכמת ביולי 2013, ואין ביסוס משפטי לטענה כי רק ממועד זה יש לחשב את ההפרשים המגיעים לתובעת.

באשר לנושא שכר הטרחה ואגרת בית המשפט, סבורה הנתבעת כי עליה לשאת לכל היותר בהוצאות אגרת פתיחת התיק אשר לא יושבו לתובעת, וכי שכר הטרחה שייפסק צריך להתחשב בעובדה כי בפועל, כל שנדרש מב"כ התובעת היה להכין את כתב התביעה – שכן התובענה הסתיימה ללא צורך בדיון.

בדיון שהתקיים בפני ביום 22.12.14 חזרו ב"כ הצדדים על עיקרי טענותיהם.

באשר לשאלת פסיקת הפרשי הצמדה וריבית, הרי כבר נקבע לא אחת כי ההנחה היא שאדם אשר אינו פורע את חובו לא זו בלבד שהוא מונע את השימוש בכסף מן הנושה, אלא עשוי אף לעשות פירות בכסף שהושהה בידו; על-כן מן הדין שיחויב לשלם עבור שימוש זה. מטרתם של ריבית והפרשי הצמדה היא לשמר את ערכו של הכסף באופן שהנושה יקבל, בסופו של ההליך השיפוטי, כמות של כסף שישווה, מבחינת כוח הקניה שלו, לכוח הקניה של הסכום שנמנע ממנו". הוספת ריבית והצמדה אינה מגדילה אפוא את רווחיו של הנושה, אלא רק משיבה את מצבו לקדמותו ומשמרת את ערכו של הכסף המגיע לו. אין מדובר בהטלת קנס על החייב, אלא אך ורק בפיצוי הנושה על הפסד הפירות ובשמירה על ערכם האמיתי של הכספים, על מנת למנוע הפסד של הנושה מזה והתעשרות של החייב מזה, שלא כדין. (ור' ע"א 1226/11 ישראל-פור נ' אליהו, פסקה 82 וההפניות שבה, פורסם בנבו).

באשר למועד ממנו יחושבו ההצמדה והריבית – בהזמנות העבודה שצורפו לכתב התביעה צוין כי תנאי התשלום הם "תשלום שוטף + 60 יום מיום קבלת החשבון בגזברות". משכך, לא מדייקת התובעת בטענתה כי היה על הנתבעת לשלם את השכר מיד לאחר ביצוע העבודה. מנגד, מודה הנתבעת בכך שהסיבה שלא שילמה את השכר נבעה מטעות במשרדיה ולא משום שלא קיבלה חשבון מן התובעת (ובשים לב לטענתה כי לא צורפה אסמכתא לפניות קודמות אליה).

באיזון האמור לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת ב-80% מהפרשי ההצמדה והריבית שחושבו בנספח ד' לכתב התביעה – סך 4,850 ₪.