תא"ק 44383-08-13 עירית ירושלים נ' מכון וישיבה ע"ש הגאון חידא זצ"ל

לפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' אגריפס 113 בירושלים לתקופה שמיום 1.8.97 ועד 31.12.13. יצוין, כי בהמשך הוגשה בקשה על ידי התובעת לתקן את כתב התביעה באופן שתקופת חוב תצומצם עד ליום 31.12.12, וכי מסכום החוב יופחת זיכוי שבוצע על ידי התובעת.

בבקשת הרשות להתגונן טוענת הנתבעת, כי הנכס נשוא התביעה הינה דירה, אשר הוחזקה מדי שנים רבות על ידי שוכר מטעמה, אשר הלך לעולמו לפי 5 שנים. בחודש יולי 2013 קיבלה הנתבעת לראשונה דרישה המתייחסת לחוב ארנונה של הנכס בייעוד לעסקים וזאת רטרואקטיבית מיום 1.8.1997, היינו דרישת תשלום בגין 17 שנים אחורנית.

המבקשת טוענת כי חלק מהחוב נשוא התביעה התיישן וכי באפשרות התובעת להגיש תביעה רק בגין 7 השנים שחלפו. עוד נטען, כי התובעת מבקשת לגבות חוב באופן רטרואקטיבי.

כן טוענת המבקשת כי הנכס שימש למגורים, וכי התובעת דורשת חיוב בארנונה בהתאם לסיווג "עסקים". עם קבלת דרישת התשלום נפגש ב"כ הנתבעת עם נציגת מנהל הארנונה וחיובי הארנונה משנת 2013 תוקנו מחיוב "עסקים" לחיוב ל"מגורים". כך גם תוקן שטח הנכס. ואולם, והואיל והשגה על מנהל הארנונה ניתן להגיש רק בגין שנת המס הרלוונטית למועד ההשגה, על כן תוקנו חיובי המס רק לשנת המס הנוכחית לדרישת התשלום הרטרואקטיבית. מכאן שהליכי ההשגה הקבועים בחוק אינם מאפשרים למבקשת השגה על תקופת החיוב הרטרואקטיבית 17 שנים אחורה. לנתבעת לא ניתן יומה בכל הקשור להגשת השגה לשנים הקודמות, ועל כן יש לאפשר לה להעלות טענות אלה בפני בית המשפט.

התובעת מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת הנתבעת, כי החיוב בגין החוב נשוא תביעה זו נעשה רטרואקטיבית, שכן הנתבעת לא הודיעה על החזקתה בנכס לתובעת, ולתובעת נודע על שינוי המחזיקים רק לאחר שנקטה בפעולות עצמאיות. כן טוענת התובעת, כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בטענת סיווג הנכס ובטענת איני מחזיק, שהמקום להעלותן הוא באמצעות הגשת השגה למנהל הארנונה. כך, הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה על שינוי מחזיקים, בהתאם לחובתה הקבועה בדין. לו היתה הנתבעת מודיעה לתובעת על רכישת הנכס על ידה, אז ניתן היה לה יומה בכל הקשור להגשת השגה בטענות של סיווג ושטח.

לעניין ההתיישנות, טוענת התובעת כי מירוץ ההתיישנות חל מהיום בו נודע לתובעת כי הנתבעת היא המחזיקה בנכס.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן בפני התביעה, וכי בשלב זה אין מקום להגביל את מתן הרשות להתגונן לטענת ההתיישנות בלבד, כפי שטוענת התובעת.

ראשית, טענת ההתיישנות היא טענה הטעונה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל כן יש מקום ליתן רשות להתגונן בגינה. אשר ליתר הטענות שהועלו, הרי שאכן כפי שטוענת התובעת בצדק דרך המלך להעלותן הוא באפיקים המינהליים על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה והגשת ערר על החלטתו בפני ועדת הערר.

ואולם, בנסיבות המקרה שלפני מדובר בחיוב רטרואקטיבי שהוטל על הנתבעת החל משנת 1997, כאשר בנסיבות אלה נמנעה מהנתבעת אפשרות לנקוט בהליכים מינהליים, שכן השגה ניתן להגיש רק בנוגע לשנת המס הנוכחית ולא לגבי חיובים שהוטלו רטרואקטיבית. בנסיבות אלה, כאשר נמנעה מן הנתבעת האפשרות לנקוט בהליכים מינהליים, למעט לגבי שנת המס 2013, ומשלא קיבלה הנתבעת דרישה לתשלום החוב עובר לשנה זו, יש לאפשר לנתבעת להתגונן גם בטענות אלה.

אשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שבהסכמת הנתבעת, אני מקבלת את הבקשה.

לפיכך, אני מורה כדלקמן: