תא"ק 44331-12-14 נחושתן, ספרן, שרף יפה ושות', משרד עורכי- דין נ' רון מישאל, רו"ח ואח'

לפני בקשת רשות להגן.

רקע 

המשיבה הינה שותפות שמנהלת ומפעילה משרד עורכי דין. המבקש הינו רואה חשבון והמבקשת שותפות שניהלה והפעילה משרד רואי חשבון. המשיבה ייצגה את המבקשים בסכסוך ובהליכים משפטיים מול לקוח לשעבר של השותפות, מר צורי דבוש וחברות בשליטתו (להלן יחדיו: "דבוש").

בשנת 2004 פנו המבקשים אל עו"ד יורי נחושתן מטעם המשיבה, בבקשה שהמשיבה תייצג אותם בסכסוך מול דבוש. ביום 16.02.04 נחתם הסכם שכ"ט, שלפיו המשיבה תטפל עבור המבקשים בתביעות שכ"ט שלהם כנגד דבוש בגין שירותים שהם נתנו לאחרון. סוכם כי הטיפול יכלול הגשת תביעה לביהמ"ש, ייצוג והופעה בביהמ"ש ובמקרה הצורך ניהול מו"מ ועריכת מסמכים משפטיים. עבור הטיפול המשפטי הנ"ל סוכם שהמשיב תהא זכאית לקבל שכ"ט עם תחילת הטיפול בסכום נקוב של 5,000$ בצירוף מע"מ, ולאחר מכן, אם הטיפול יגיע לשלב ההוכחות, ישולם סכום נוסף של 7,500$ בצירוף מע"מ. כמו כן, סוכם כי המשיבה תהא זכאית לקבל 17.5% בצירוף מע"מ "מכל סכום כסף, שווה-כסף או טובת הנאה שנקבל" וזאת בין אם במסגרת פס"ד, פסק בורר או בפשרה. כמו כן, התחייבו המבקשים לשאת בכל הוצאות הטיפול המשפטי.

אין מחלוקת כי דבוש שיעבד פיקדון השייך לו, בסכום של 250,000$, שהוחזק על ידו בבנק 'מריל לינץ'' בלונדון וזאת כבטוחה להלוואה בסכום דומה, שנטל המבקש מאותו הבנק בשנת 2000 ואשר ששימשה את המבקש בזמנו לבניית ביתו הפרטי. מדובר היה בהלוואת בלון לתקופה קצרה, שהתחדשה מידי שנה, כאשר המבקש היה אמור לשלם את הריבית באופן שוטף.

ביום 09.03.06 דרש דבוש מהמבקש באמצעות מכתב שנשלח ע"י בא כוחו, עו"ד קולנברג, כי יסלק מידית את ההלוואה בבנק וזאת כדי למנוע את חילוט הפיקדון של דבוש. עוד נטען במכתב זה כי המבקש לא עמד בהחזרי ההלוואה ואף לא נענה למכתבי הבנק, מיום 21.12.05 ומיום 20.02.06, שבו הוא נדרש להחזיר את יתרת החוב בגין ההלוואה.

ביום 21.08.07 הגישה המשיבה בשם המבקשים תביעה לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד דבוש, לתשלום סכום של 3,319,863 ₪. אין מחלוקת כי סכום זה הינו לאחר קיזוז חובו של המבקש לדבוש בגין חילוט הפיקדון וזאת לאחר שהפיקדון חולט ע"י בנק 'מריל לינץ''. משמעות הדבר, כי החוב האמיתי של דבוש למבקשים עבור השירותים שניתנו, עמד למעשה על סכום התביעה הנ"ל בצירוף סכום השווה לסכום הפקידון שחולט.

בעקבות הגשת התביעה, דבוש הגיש כתב הגנה ובנוסף לכך הגיש בנפרד תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש בגין הפיקדון שחולט. בסופו של דבר ובהסכמת הצדדים, הוסכם כי תביעת דבוש להחזר סכום הפיקדון, תתברר כתביעה שכנגד במסגרת תביעתם של המבקשים בביהמ"ש המחוזי ולא כתביעה נפרדת.

המשיבה ייצגה את המבקשים הן בתביעה והן בתביעה הנגדית, עד למתן פס"ד. בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי, שניתן ביום 29.11.12, קיבל ביהמ"ש את תביעת דבוש להחזר סכום הפיקדון, אולם מנגד קבע כי דבוש חייב סכומים למבקשים ולאחר קיזוז בין אלה לאלה, חייב את דבוש לשלם למבקשים סכום של 135,726 ₪ (כולל מע"מ). הסכום שולם על ידי דבוש לידי המשיבה.

כאן המקום לציין כי לפי טענת המשיבה, שכה"ט על בסיס הצלחה, שהיא זכאית לקבל מכוח פסה"ד הנ"ל, עומד על 311,487 ₪, וזאת עפ"י החישוב הבא: 17.5% + מע"מ X 1,779,923 ₪. לטענת המשיבה, המבקשים הכירו בכך שעליהם להשלים את יתרת הסכום המתבקש ביחס לשכר הטרחה על בסיס הצלחה שנקבע בין הצדדים. עם זאת, לבקשת המבקשים, המשיבה הסכימה להמתין לתשלום יתרת שכה"ט, לאחר הכרעה בהליכי הערעור שנקטו שני הצדדים, כפי שיפורט להלן.

כאמור, לאחר פסה"ד, הגישו הצדדים ערעורים הדדיים לביהמ"ש העליון. הצדדים הגישו סיכומים במסגרת הליכי הערעור. ביום 21.07.14 התקיים דיון בביהמ"ש העליון, שבו המליץ הרכב השופטים לשני הצדדים כי הערעורים יימחקו ללא צו להוצאות, תוך שלדברי המשיבה, ביהמ"ש מבהיר למבקשים כי יש להם קושי בעטיה של העובדה שתביעתם הסתמכה על הסכמות בע"פ. המבקשים כמו גם דבוש, קיבלו את המלצת ביהמ"ש ובאותו מעמד נמחקו הערערים ופסה"ד הפך לחלוט.

לאחר מחיקת הערעורים, פנה עו"ד נחושתן אל המבקשים וביקש את תשלום יתרת שכה"ט. המבקש ביקש בתגובה לכך את העתק הסכם שכה"ט, וזה נשלח לו מידית. שותפו של המבקש, רו"ח אמיר רוזנברג (שאף הוא נתבע בתיק זה ואשר בהסכמת המשיבה טרם הגיש בקשת רשות להגן), אישר את קיומו של החוב, אולם ציין כי החוב הוא מעט נמוך מהנטען ע"י המשיבה.

המבקש לעומת זאת, מאז קיבל את העתק הסכם שכה"ט, התחמק לפי טענת המשיבה מלקיים פגישות עם המשיבה, או לשלם את יתרת החוב. כל ניסיון של המשיבה לקבוע פגישות עם המבקש עלו בתוהו. הוא לא ענה לטלפונים או להודעות שהושארו במשרדו ואף מכתב מיום 21.10.14, שבמסגרתו נדרשו המבקשים לשלם את ייתרת חובם, לא זכה לכל מענה.

בעקבות כך, הגישה המשיבה את התביעה דנא לחיוב המבקשים לשלם לה את יתרת החוב בגין שכה"ט, שעומדת על סכום של 192,384 ₪ (כולל מע"מ) וזאת לאחר שיערוך עד למועד הגשת התביעה.

המבקשים מנגד, הגישו בקשת רשות להגן. במסגרת התצהיר שתומך בבקשה, העלו המבקשים שלוש טענות הגנה עיקריות, כפי שיפורט להלן.

הטענה הראשונה הנה כי סוכם במפורש בין עו"ד נחושתן לבין המבקש, כי שכר הטרחה על בסיס הצלחה לא יחול על סכום ההלוואה והמבקשים לא יהיו חייבים בגינו שכ"ט בכל מקרה. לטענת המבקשים, עניין זה אף קיבל ביטוי בהסכם שכר הטרחה, שם נרשם במפורש, כי שכר הטרחה על בסיס הצלחה, יהא מכל סכום כסף שיקבלו המבקשים בעתיד, דהיינו לפי פרשנות המבקשים, מכל סכום שיתקבל בפועל ולא מכל סכום שנתקבל ו/או היה מצוי בשליטת המבקשים או עמד לטובתם זה מכבר, כגון סכום ההלוואה שחולט ו/או קוזז טרם הגשת התביעות בביהמ"ש.

טענתם השנייה של המבקשים הינה טענת קיזוז, המסתמכת על כך שהמשיבה התרשלה בייצוג המבקשים בהליך בבית המשפט המחוזי וזאת שעה שעקב התרשלות כאמור, לא נפסקו למבקשים סכומים שונים שתבעה מדבוש, כגון עמלות מימון בסך של 1,567,675 ₪ וכן סכום נוסף שלא פורט ולא כומת, אולם נוגע לחישובים שגויים של בית המשפט ביחס לשער הדולר בקשר עם החוב בגין הפיקדון. המבקשים טוענים כי המשיבה התרשלה גם בייצוגם בערעור בבית המשפט העליון וזאת כאשר בשלב מסוים הפסיקה לתת למבקשים שירותים, לא ענתה לטלפונים, לא קיימה פגישות עמם לצורך הכנת הערעור, לא שיתפה ולא קיבלה את עמדת המבקשים בהכנת בכתב הערעור, לא הודיעה למבקשים על הדיון בסמוך למועדו. לטענת המבקשים, עקב כך, הם לא הופיעו לדיון שנערך בביהמ"ש העליון ולא ניתנה להם הזדמנות לעיין בכתב הערעור למרות בקשתם לעשות כן ועוד הסתבר כי לא נטענו ע"י המשיבה הטענות הנדרשות לרבות בעניין תיקון בחישוב הפרשי הצמדה, חיובים שיש לחייב את דבוש ועוד, שלא לדבר על כך שבסופו של דבר, המשיבה נאלצה למחוק את ערעורה, כך לפי טענת המבקשים.

טענתם השלישית ואחרונה של המבקשים הינה כי תוך כדי תקופת הערעור, הפרה המשיבה ברגל גסה את חיסיון עו"ד לקוח שחל בין המבקשים ולבינה ו/או פעלה בהתרשלות וזאת עת החלה להתכתב ולשוחח עם בא כוחו של הנתבע מספר 2 בתיק זה, שותפו של המבקש רו"ח אמיר רוזנברג, תוך כך שהיא מוסרת לאחרון מידע כוזב או שיקרי הקשור אל המבקשים. כתוצאה מכך, עוררה המשיבה את רו"ח רוזנברג, אשר החליט להגיש כנגד המבקש תביעה בסכום של כ- 600,000 ₪. לפיכך עותרים המבקשים לקזז מכל סכום שיפסק כנגדם במסגרת התביעה דנן, את סכום התובענה שהוגש כנגד המבקש ע"י רו"ח רוזנברג ולרבות הוצאות המשפט שיהיו כרוכות בכך, ובסה"כ 630,000 ₪.