תא"ק 43730-01-14 דורפמן ואח' נ' בר מזל ואח'

1. לפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, בסך 156,000 ₪.

ביום 12.3.14 ניתן פסק דין חלקי, לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבים את הסכום שאינו במחלוקת, 100,000 ₪, ונותרה לדיון בקשת הרשות להתגונן ביחס ליתרת התביעה – 56,000 ₪ בלבד.

אין מחלוקת, כי בינתיים שולם סכום פסק הדין החלקי. בנוסף יש לציין, כי לצורך ביטול עיקול זמני הופקד סך 56,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

2. בכתב התביעה נטען, כי המשיבים ביקשו לרכוש מהמבקשים נכס מקרקעין, על פי הסכם מיום 21.7.13. ביום 24.10.13 בוטל ההסכם, בהסכמת שני הצדדים. עד למועד זה שילמו המבקשים, על פי תנאי ההסכם, סכום של 156,000 ₪, ובמסגרת התביעה הם תובעים השבת סכום זה.

3. בבקשת הרשות להתגונן טוענים המבקשים, כי המשיבים הם שהפרו את ההסכם, ולא שילמו את התשלום הבא שהיה עליהם לשלם, על פי תנאי ההסכם. המבקשים שלחו למשיבים התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, בשל הפרת ההסכם, ואז הגיעו הצדדים להסכמה בדבר ביטולו. המבקשים מודים בכך שקיבלו לידיהם 156,000 ₪, אלא שלטענתם אין הם חייבים להחזיר למבקשים אלא 100,000 ₪ בלבד, והיתרה מהווה פיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי המשיבים.

לטענת המבקשים, המשיבים ביקשו לרכוש את הנכס רק כדי למכור אותו ברווח, תוך שהם מתפקדים, למעשה, כמתווכים ולא כקונים. כאשר לא הצליחו למכור כפי שקיוו, הפרו את ההסכם, לא עמדו בתשלומים שנטלו על עצמם, ועל כן עליהם לשלם פיצוי בגין הנזק שנגרם למבקשים, כפי שפורט בבקשה.

4. בדיון מיום 17.6.14 נחקר המבקש מס' 1 על תצהירו. בתום החקירה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

5. לטענת המשיבים, המכר בוטל בהסכמה הדדית, כפי שנרשם בהסכם המבטל. הסכם זה לא הזכיר פיצוי, ולא הזכיר קיומן של טענות כל שהן של מי מהצדדים כלפי משנהו. לטענת המשיבים, אין בפי המבקשים טענת הגנה כל שהיא, נוכח נוסחו של ההסכם המבטל.

לטענתם, המבקשים השהו בידיהם שלא כדין את הסכומים ששולמו להם, על אף ביטולו ההדדי של ההסכם, ועל אף שלא העלו טענות ולא הגישו תביעה בגין נזק שנגרם להם. המשיבים עותרים לחיוב המבקשים בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בגין פסק הדין החלקי שניתן, כאשר לטענתם, אלמלא תבעו – לא היו מקבלים סכום זה.