תא"ק 43650-08-15 לאלזר נ' פרומקין ואח'

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לסילוק יד ביום 23/8/2015.

כתב התביעה מציין, כי ביום 1/1/2015 נכרת חוזה שכירות בלתי מוגנת בין אשת התובע לבין הנתבעים.

משכך היה, מציין סעיף 2, התובע לא נשאל לא הסכים והמשכירה והשוכרים התעלמו מקיומו.

למען "הגילוי הנאות" בין התובע למשכירה קיים נתק.

המושכר הוא בית מגורים, חלק ממשק במושב נתיב השיירה המצוי בבעלותו המלאה של התובע עפ"י האמור בסעיף 3. עפ"י אותו סעיף התובע קיבל את הנכס במתנה מהוריו ובעת שהיה נשוי למשכירה נטלה משכנתא לצורך בניית בית, "...ורק משום כך נרשמו מחצית הזכויות בנכס במנהל מקרקעי ישראל על שם המשכירה, ללא הסכמת התובע, ומבלי שהדבר יהיה מגובה בהסכם כלשהו, עניין אשר עוד יטופל..."

המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ביום 9/12/2015 (לאחר שנדחו מספר בקשות למתן פס"'ד בהעדר הגנה).

הבקשה נסמכת בתצהירי הנתבע והנתבעים. בתצהיר הנתבע מוצהר, כי המבקשים חתומים על תצהיר ומשלמים את שכר הדירה וכל הוצאות המתחייבות מהסכם השכירות בינם לבין לאלזר קטי, בעלת זכויות בנכס.

כל זאת במשך מספר שנים מקפידים בתשלום סדיר ותדיר של דמי השכירות ואם לתובע חילוקי דעות עם רעייתו (המשכירה), הרי שבינו לבין הנתבעים אין יריבות משפטית ואין הם צד בסכסוך הנ"ל.

מצהיר המבקש, כי למיטב ידיעתו עניין השכירות נדון בביהמ"ש לענייני משפחה בקריות.

התצהיר מציין, כי הגשת התביעה לוקה בשיהוי ניכר, מעת שהמבקשים מתגוררים במושכר שנים ארוכות.

ביום 8/3/2016 עמדו המצהירים לחקירה נגדית בראשיתה העיד המצהיר, כי הוא בן המושב ומתגורר במושכר נשוא התביעה ומכיר את התובע כבן המושב. הוא גם ידע לאשר שהתובע התגורר במשק 49 עד לפני מספר שנים. טרם חתימת ההסכם בדקו הוא ואשתו במזכירות המושב (סעיף 3 לתצהיר כתוב: "שמנו וכתובתנו הם כמפורט לעיל – ש.ר). העד אישר, כי ראה את אישור הזכויות שצורף לכתב התביעה וממנו הבין, כי מחצית הבעלות של המושכר היא של התובע.

בהמשך העיד, כי כאשר חתם על הסכם השכירות לא ידע האם התובע מכר את חלקו, אם לאו שכן קיבל חוזה על שם רעייתו של התובע, גב' קטי לאלזר.